בא בלילה: צבא החברים של אסי ישראלוף

מיכאל רורברגר חשב שהוא הולך לבקר הופעה של אסי ישראלוף (מה קשור), אבל גילה שיש הופעות שהופכות אותו לכתב רכילות

מיכאל רורברגר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

הטור "בא בלילה" אמור לגעת בעיקר באספקטים המוזיקליים של הופעה, אבל ייתכנו חריגות. למשל התנהגות קהל בניגוד למקובל, אירוע בלתי צפוי בקרב המופיעים, הופעה אל מול אפס קהל או הופעה בלוקיישן מוזר כדיר עזים, מערה, או אוטובוס בתנועה. היו כאלה. » אסי ישראלוף בהופעה - כל הפרטיםכמו ילד טוב עשיתי שיעורי בית וחרשתי כמה פעמים את אלבום הבכורה של אסי ישראלוף, "מסע עם פסנתר". ניסיתי להתחבר, להבין ולגלות את נסתרי המלודיות. באתי מוכן להופעה, בתקווה שאולי שם, אל מול נגנים חיים וקהל יקרה משהו אחר, משהו שלא קרה לי בהאזנות הביתיות. וזה קרה, אבל לא בגלל המוזיקה, כמו בגלל הקהל. בגלל הניסיון הנואש שלי לזהות את אנשי הברנז'ה והסלבריטאים. אלו מוקפים בריבוא צלמי פפארצי. אמהות ואבות, אחים ודודים, צוהלים ושמחים, מפרגנים לישראלוף כאילו ניצב מולם מיק ג'אגר (וזו לא השוואה). ומכל אלה את מי אני מזהה? את בר רפאלי. עכשיו שאתם יודעים שהיא היתה שם, האם זה רלוונטי להופעה? אז ככה, רפאלי לא סתם היתה שם, מוקפת בציון ושלום (החברים האחרים של אסי למה קשור, שגם הם השתתפו בחגיגה ועלו לבמה בשלב מאוחר יותר). היא התרוממה ממקומה, מחאה כפיים בהיסטריה, צילמה, הניפה ידיים, שרקה וצרחה. ואני עבדכם? תקוע שם מאחורי גבה, מנסה להבין על מה כל ההתלהבות. נדחף ונלחץ על ידי צלמים אגרסיביים/אסרטיביים (תחליטו אתם), מרגיש כחייזר שבא לדון במוזיקה של ישראלוף, ואיכשהו נסחף נגד רצוני והופך לכתב רכילות. שעטנז בין מזרח למערב. אסי ישראלוף (צילום: אורית פניני) ובכל זאת. אסי ישראלוף על הבמה, נחמד, חינני, שר יפה, ולא רק הוא, גם המון נגנים נלווים. כינורות, תופים, צ'לו, גיטרות, קלידים, ולרגעים התחושה היא של קונצרט קלאסי. היו המון שירים רגועים, רומנטיים, נמרחים, יפים, וגם הופעת אורח של פיטר רוט, מפיק האלבום. אבל גם חפלות א־לה מזרח תיכון חדש, וכפיים וצחוקים. כי כשמדובר בפליט שלישייה בידורית, אין ברירה, אלא לעשות צחוקים. הקהל מחכה לזה והקהל מקבל את זה. מין צחוקים כאלה שגורמים לו להתגלגל על הרצפה מרוב דאחקות.ומעבר לצחוקים? דיבורים, המון דיבורים. על בורא עולם, ההיסטוריה היהודית, אהבת המולדת, האהבה לאשה שאיתו, ו"כמה כיף לנו שנולדנו כאן ולא בסין, כי אז היינו מלוכסני עיניים ואלוהים הזה שלנו לא היה שלנו". משהו כזה. והקהל בהיסטריה. דלוק בלי הכרה על ישראלוף. ואני מול המוזיקה שלו, הנורא ישראלית, שאיכשהו נתפסת אצלי בראש כשעטנז בין מורשת כוורת, איינשטיין, ארצי ופעמי המזרח. לא קל לי לקבל את התנהגות הקהל ולהתייחס אליו כאל משהו אמיתי. ואולי החסרתי משהו מחינוכי המוזיקלי? ואולי אחזור הביתה, אניח את שוב הדיסק ואגנב? אבל לא, למרות שהשירים אישיים, נעימים לאוזן ואינטימיים, הם איכשהו מפספסים את הלב שלי. לבו של מבקר רוק קשוח שכל כך קשה לו להיתפס לפועלו המתוקשר של אסי ישראלוף.תוספת קטנה: קוראים לו בן אלקיים. נגן הגיטרה האקוסטית של ישראלוף. לקראת סיום ההופעה, הוא מפרגן ומעלה אותו סולו לבמה. אלקיים שר שיר משלו, לבד עם גיטרה. אני מצטמרר. כל כך טוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ