אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוריסי בהופעה: קשה להשגה אבל נוגע ללב

בהשוואה להופעה הקודמת בישראל, מוריסי נראה וגם נשמע טוב יותר. אבל הוא נרגש הרבה פחות, עד שלרגעים נדמה שעבורו זה רק עוד יום במשרד. סער גמזו היה בהופעה ופגש אותו מאחורי הקלעים, שם הבין שזו לא הצגה

תגובות

שעה לפני ההופעה. באחד מהחדרים בקומה הראשונה של ביתן 1 במרכז הירידים, מתכנסים כמה ברי מזל למפגש מעריצים עם מוריסי. כמה הוראות ברורות - לא שואלים שאלות, לא מצלמים, לא מבקשים חתימה. לחיצת יד, חיבוק רפה, זה כל מה שתקבלו ממנו היום. שוב מתחילות להתרוצץ כל המחשבות על אמן שכלוא בתוך הפוזה של עצמו, שהפך להיות יותר דיווה מדיווה, על הריחוק הזה שלפעמים נדמה כאילו הוא כופה אותו על עצמו רק כדי לא לאבד את מנוע הכתיבה והיצירה העיקרי שלו. ואז הוא נכנס, במכנס שחור ועם סווטשירט שחור של נבחרת איטליה. נראה מעולה. אבל מרוחק. שפת הגוף שלו נוקשה, כמעט מאובנת. משדרת מבוכה של אדם שאינו מורגל בקבלת חום ואהבה. ברגע הזה המחשבות נעלמות ואני מאמין לו. אני מאמין שלא קל לו עם מפגני רגש, אפילו אם הם זמניים. אני מאמין שהוא רוצה להתקרב יותר, אבל לא יודע איך בדיוק עושים את זה. אני מאמין לו, וזהו. וזה הרבה יותר חזק מכל מחשבת כפירה שהייתה לי לגביו עד אותו הרגע.» מוריסי בישראל - כל הפרטים

אחרי חימום מעולה של קריסטין יאנג, הוא עולה לבמה. לבוש בקפידה. הנגנים לבושים טי שירטס אחידים, חוץ מבאז בורר שהולך על מראה הדראג. את תנופת הפתיחה של How soon is now? קוטעת הפסקת סאונד. זכרונות לא נעימים מהתרסקות המערכת בהופעה של מטאליקה מעלים חשש שגם הפעם נקבל מופע פנטומימה. זו טעות. הסאונד חוזר מהר מאד ומהדהד מכל מקום אפשרי. לא, זה לא דימוי שנועד להסביר שהסאונד היה מרשים. בדיוק ההיפך – מפוזר, לא חד, לא נקי, סטנדרט ישראלי. אבל המכשול הזה לא עוצר את ההתחממות שממשיכה עם Everyday is like sunday. גם You're the one for me fatty מקפיץ את הקהל לגובה, כאילו שנות ה-80 מעולם לא עזבו את ישראל. כשהוא ממשיך עם You have killed me ו-Shoplifters of the world, התנופה וההתלהבות נשמרות, אבל דועכות כמעט לגמרי כשהוא חותך ל-Ouija board ו-Maladjust.העיקר ששר החינוך מבסוט. מוריסי (צילום: נועה מגר) 

את המוריסי המוכר, הקהל מקבל בין השירים. אמירות אופייניות מאד כמו "War is old, Art is young”, ההטפה לצמחונות, ההתרסה כלפי מדונה, כמה מילים קטנות בעברית – הקטלוג הקלאסי של מוריסי לדברי מעבר בין השירים. אם לשפוט לפי 5000 האנשים שמילאו את ביתן 1, הקהל הישראלי לא מתלהב במיוחד מהשלבים המאוחרים בקריירה של מוריסי. השירים מהאלבומים המאוחרים זכו ליחס קריר ואפילו אדיש. להיטי העבר קיבלו תשואות היסטריות. הישראלים אוהבים נוסטלגיה. בהשוואה להופעה הקודמת בישראל, מוריסי נראה וגם נשמע טוב יותר. אבל הוא נרגש הרבה פחות, עד שלרגעים נדמה שעבורו זה רק עוד יום במשרד.עדיין מטיף. מוריסי (צילום: נועה מגר) 

בשלב הזה הטכנולוגיה מתערבת בהופעה וטורפת את הקלפים. ברשתות החברתיות מופיעות ידיעות על ההפגנה לזכרו של משה סלימן, ועל הבמה מוריסי מספר שקיבל היום מידי רון חולדאי את מפתח העיר תל אביב (ומבטיח שעכשיו, כשהכוח בידו, זה סופן של מזללות הבשר בעיר). הוא בטח לא שמע איך חולדאי מתייחס לתושבים שלו. כשהמפגינים מתדפקים על הדלתות האטומות של משרדי הביטוח הלאומי, מוריסי מתעטף בדגל ישראל משל היה גיבור מלחמה השב הביתה. לפחות שר החינוך שלנו, שנצפה בקהל, מתמוגג מהאקט הפופוליסטי הזה.  מופע שנות ה-80. מוריסי והלהקה (צילום: נועה מגר) 

אחרי 19 שירים, שבהם גם יהלומים אמיתיים כמו Last night I dreamt that somebody loved me, Meat is murder ו-Let me kiss you, ההופעה נגמרת. ההדרן קצרצר ומורכב רק מ-I will see you in far off places. שוב מחשבות כפירה. ואולי זה הסיפור עם לאהוב אותו? הוא אף פעם לא ייתן בדיוק את מה שתרצה לקבל, הוא אף פעם לא יגיד את מה שתרצי לשמוע, אבל משהו בו פשוט ממגנט וגורם לך לחזור לעוד. בדרך החוצה בחור לא צעיר מסכם את זה מצוין - “הפה הגדול היכה שוב, אבל בעדינות".

כתבות שאולי פספסתם

*#