איזבו בהופעה: שירים מהחלל ואין קהל - ביקורת הופעות - הארץ

איזבו בהופעה: שירים מהחלל ואין קהל

אמנם איזבו נשמעים מעולה, אבל לטוב ולרע אלבומם השלישי לא מחדש הרבה. הופעת ההשקה שנערכה אמש בבארבי כללה את כל היתרונות של ההרכב חוץ מדבר אחד: המעריצים הותיקים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
טל הנדלס, עכבר העיר

"R we good?", שואלים איזבו בשיר הפותח את מופע ההשקה של האלבום השלישי שלהם. אם היה מגיע חייזר שלא יודע דבר על איזבו, ורואה את כמות הקהל המצומצמת במיוחד שנכחה בבארבי, הוא ודאי היה חושב שלא. אתם לא טובים. כי לו הייתם טובים, הבארבי היה מפוצץ, או לפחות מלא כך שמכל צד היה מרגיש קצת זיעה של מי שמתחכך בו בעל כורחו. מצד שני, אין מצב שהוא לא מכיר את איזבו, כי גם הם מהחלל. את התשובה לשאלה שניצבת כבר בפתיחת המופע, החליטו רן שם טוב, שירי הדר, יונתן לוי וניר מנצור לספק מיד בשיר השני, לא מאפשרים לאף אחד להרהר בתהיה הקיומית הזו. "I like it", בהחלט. אבל אצל איזבו קשה לתת תשובה חד משמעית כל כך, כי הם מעבירים את הקהל שלהם כמה וכמה פאזות לאורך מופע או אלבום. וזה היתרון הגדול שלהם, אבל גם החסרון המשמעותי ביותר.» איזבו בהופעה - כל הפרטים

הפאזה הראשונה היא האינסטינקט המיידי למשמע הצלילים מהמאדים, שרירי הצוואר מאבדים את יכולתם להחזיק את הראש כפי שצריך, ועל הבמה מדגים יונתן לוי, הבסיסט, איך בדיוק מתרחש הפלא הרפואי הזה. "Blind" ו-"I'm on you" מחבקים את הקהל עם צלילים חמים, נינוחים ונורא לא מחייבים. ואין דבר יותר כיף מהופעה משוחררת ובלתי מחויבת בעליל. הרביעיה ממציאה מחדש את חוקי התנועה ומפרקת את הבמה ואת כלי הנגינה. ואז מגיע "Kisses", אחד הלהיטים המוכרים יותר מהאלבום הראשון, כשהצלילים האיזבואים האלה עוד היו טריים ומהפנטים מפאת אלמנט ההפתעה. וזה יפה, וזה כיף לשמוע את זה שוב על במה, אבל באותה הנשימה זה גם מתחיל להדגיש את החסרונות, והפאזה השנייה יוצאת לדרך.מחבקים את הקהל. איזבו (צילום: נועה מגר)

השלב השני הוא כמובן שאלת הצליל הכל כך אינדיקטיבי של הגיטרה של שם טוב, קולות הרקע הגבוהים של שאר החברים והקלידים המונוטונים אך מהפנטים של הדר. מצד אחד, זה פשוט טוב, באופן אבסולוטי. מצד שני, כמה אפשר להקשיב לאותו הדבר? וזה המקל הכי גדול בגלגלים של הרביעיה, הם דורשים ממך טוטאליות מוחלטת. או שאתה אוהב אותנו עד הסוף ונאמן לצליל הזה כל עוד יש נשימה באפך, או שאנחנו ממשיכים קדימה בלעדיך, מותירים את הפצועים בשטח. אתה חייב להיות מעריץ נורא גדול של איזבו כדי להתחיל ליהנות מהאיכויות השונות של כל שיר, כי זה דורש עבודה למצוא אותן. ולא כל קהל מוכן לעבוד קשה בשביל להוציא את החיובי מכל נאמבר. ההרהורים האלה יוצרים את הבטן המסורתית במופעים מסוג זה. חבל שהם בחרו דווקא בשלב כזה להגיש שיר מהפנט ומוטרף לגמרי, "Flower power", שדרש את המאמץ הכי רציני לאורך כל הערב. טריפ מוזיקלי הזייתי למדי, עם אנרגיות מרחפות של שנות ה-60, והליכה על עננים סגולים.דורשים טוטאליות מוחלטת. רן שם טוב ושירי הדר (צילום: נועה מגר)כדי למלא אוויר במפרשים הגיעה נינט להתארח, והביאה עימה את הפאזה השלישית וגם המוצלחת ביותר הערב. כן, נינט היא זמרת ענקית וקשה להתעלם מהנוכחות הקולית והבימתית שלה. אבל מה שבעיקר עשה את החלק הזה לכל כך מוצלח הוא הרענון שבשירים המוכרים. נינט ביצעה ארבעה שירים, שלושה מתוכם של איזבו, ואלה היו הביצועים היפים ביותר במופע. לשמוע פתאום קול אחר מחליף את שם טוב בשירים שכל כך מזוהים איתו מרגיש כמו התפרצות ברז כיבוי בקיץ לוהט. הבולט בביצועים היה "Slow disco", שהוא גם ככה שיר ענק, אז על אחת כמה וכמה בביצוע רוקיסטי משובח מגרונה של נינט שיודעת להיכנס כמעט לכל נעליים. ירידתה של נינט מהבמה הייתה אות הפתיחה לפאזה הרביעית והאחרונה, או הנטישה הגדולה. לאט לאט טפטפו החוצה מעטי האנשים שנכחו במקום, ועד ההדרן כבר נותרו יחידי סגולה בלבד. וזה חבל, כי המקטע האחרון של המופע, שכלל את "Time" הנפלא אותו ביצעו באירוויזיון, "Cook me" שהוא אחד השירים המדליקים שנשמעו פה לאחרונה, "Dream on" שהיה נסיון נוסף לצאת למסע רוק הזייתי ומהפנט, וכמובן את הלהיט הכי גדול, "Morning hero", היה פוטנציאלית מקטע נדיר של אנרגיות בימתיות יוצאות דופן. אבל אי אפשר לצאת במחולות בלי שיהיה קהל שיתמוך בזה מכל הלב. ולצערם של המעטים שכן נותרו, לא הייתה להם מספיק רוח גבית להרים את המקום כפי שצריך היה לקרות.השירים האהובים, בקול אחר. יונתן לוי ונינט (צילום: נועה מגר)

לאחר כל התנודות האלה אפשר אולי לענות יותר ברצינות על השאלה שפתחה את המופע. כן, איזבו, אתם טובים. אפילו מאוד. נכון שיש פה ושם כמה בעיות, וזה נכון שאתם פרפקציוניסטים וטוטאלים בצורה שיכולה אפילו לאיים, אבל אלה לא תירוצים לכך שבמופע השקה של אלבום שלישי של אחת הלהקות הכי מעניינות שיש לנו, מגיע קהל כל כך מצומצם שכולל בעיקר מוזיקאים ונערים שכוחם עוד במותניהם. אין אפס, זו מוזיקה שחייבת אנרגיות רציניות מהקהל, אחרת זה לא מתרומם לשום מקום. בתחילת ההדרן אמרה הדר שיש הערב הרגשה מעונבת. צודקת. היה משהו מאובן בדיסונאנס הזה, שבסופו של דבר גרם בעיקר לתחושת חוסר נוחות וחוסר אונים מכך שאי אפשר להנות מהקסם החללי כמו שצריך.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ