כריס קורנל בהופעה: זוהר גם בגרסה האקוסטית

קצת מוזר לדמיין את השירים של כריס קורנל, על שלל להקותיו, מבוצעים עירומים ללא ללהקה. המופע האקוסטי שלו, Songbook, מוכיח שקורנל הוא קודם כל כותב שירים משובח. הערב (ג') יופיע פעם נוספת, בהיכל נוקיה בתל אביב

יוסי חלילי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי חלילי, עכבר העיר

אלביס פרסלי, ג'ימי הנדריקס, בוב מארלי, קורט קוביין, ג'ף באקלי, איימי וינהאוס. שמות גדולים. אייקונים. כולם לצערנו, מתים. כריס קורנל יבדל"א גם הוא אייקון. למרבה השמחה הוא עדיין איתנו. נושק ל-50 אמנם, אבל חי ובועט וממשיך לחדש ולהתוות דרך גם היום, לאחר קרוב לשלושה עשורים של קריירה מוזיקלית ענפה ומגוונת. מי שהיה שותף בכיר בייסוד סצנת הגראנג' שהגיעה מסיאטל בסוף שנות ה-80, השפיע על דורות של מוזיקאים והוביל שלושה הרכבים שהשאירו חותם נצחי על סצנת הרוק העולמית, לצד פיתוח קריירת סולו משגשגת ועוד אי אילו שיתופי פעולה, הגיע אתמול לבנימינה בכדי לבדוק את האקוסטיקה של אמפי שוני. כשהוא נישא על גלי הביקורות המשבחות מהביקור הקודם שלו בארץ לפני כשלוש שנים, הגיע הפעם קורנל אחר. חמוש אך ורק בשתי גיטרות אקוסטיות, במסגרת סיבוב ההופעות הנוכחי שנתפר סביב אלבום הסולו האחרון שלו, Songbook. » כריס קורנל בהופעה - כל הפרטיםהאמפי המלא והנרגש מקבל אותו בהרבה אהבה. "שלוש שנים עברו" הוא אומר, ומחיאות הכפיים מרמזות שכולם ספרו את הימים והדקות שעברו מאז. Scar on the Sky מאלבום הסולו שלו Carry On מגיע מיד כפתיחה ומכניס אותנו לעולם האקוסטי של קורנל. גם בשנים הרבות עמוסות המגברים והדיסטורשן שלו הוא תמיד ידע לספק בלדות רכות ומהורהרות שכאלה, שמקבלות פרשנות חדשה ומעניינת אפילו יותר בגרסה העירומה הנוכחית. זה ממשיך באותו הכיוון גם כשהוא מוציא את הגרון ב- Ground Zero וב- Can't Change Me, ואז גם כל מי שהתאפק צורח יחד עם קורנל את המילים של השיר המעולה, שמזוהה עם היציאה שלו לדרך עצמאית בעידן שאחרי סאונדגארדן.הקהל חיכה בסבלנות. קורנל עם גיטרה (צילום: ענבל צח) הלחות בבנימינה לא עושה חיים קלים גם למי שרגיל לזו המעיקה של תל אביב, אבל עם קורנל על הבמה הייאוש בהחלט נעשה יותר נח. "להיות עצמך זה כל שאתה יכול לעשות", הוא שר וגורם לי להרהר במחשבות על החיים, וגם על הדיסק ההוא של אודיוסלייב שנשכח אצלי במערכת אי אז בחזרה מאותה מסיבה ולא הפסיק להתנגן במשך כמה חודשים טובים. עם ג'ינס וטי-שירט פשוטה זה בדיוק מה שקורנל מביא איתו – את עצמו. בלי אפקטים גרנדיוזיים, בלי להחליף מלתחה, רק הוא והגיטרה, והקול הזה שמזכיר תקופות אחרות בחיים, שלו, אבל בעיקר שלנו. ובכל זאת, מתגנבת איזו מחשבה, אולי חסר קצת רעש מגברים? כמה פעימות בייס-דראם וסנר תופים שיצטרפו לחספוס הווקאלי הנדיר של קורנל, שכאילו נולד איתם ברקע? התשובה לא מאחרת לבוא: ביצוע שקט ויפהפה ל-Hunger Strike לוקח את הגראנג' של Temple of the Dog לשיא הרגש בעזרת הפריטה באצבעות החשופות של קורנל, שמצליחות לפרוט גם על כמה נימים בדרך. כולם קמים על הרגליים בסוף, ולא בפעם האחרונה לערב זה. גם Seasons, שזכור בעיקר מפס-הקול של הקומדיה הרומנטית "סינגלס", מגיע אחר כך בכדי להמשיך את הכיוון. הבנות עם השלט הגדול מרוצות. מתישהו גם לקורנל נמאס קצת מהגיטרה, אז הוא קם לשים תקליט, וכשהפטיפון על הבמה משמיע את פלייבק הפסנתר של When I'm Down הוא מתחפש לרגע לפרנק סינטרה ומפזר קצת רומנטיקה עם המיקרופון ביד. כל הזוגות לידי נזכרים פתאום שהם אוהבים. כשהגיטרה חוזרת לתמונה קורנל קשישא עוד מספיק להתבדח עם הקהל בדבר גילו ומזכיר שהוא חוגג 48 קיצים בעוד כמה ימים, מה שגורר שירת "היום יום הולדת" ציבורית מצד הקהל. קורנל כאמור לא נעזר בנגנים הפעם, אבל לא שוכח את תיבת האפקטים שלו שמאפשרת לו ליצור לופים מוקלטים מהנגינה על הבמה ומספקת כמה דקות טובות של פסיכדליה אקוסטית. הקהל קם על הרגליים. קורנל בלי גיטרה (צילום: ענבל צח) עוד לפני שהוא עולה להדרן מתחילות התלחשויות ה-Black Hole Sun  בכסאות מסביב. קטע אחד ואז זה מגיע, כשכולם קמים לכבוד גודל המעמד (וגם בכדי לתפוס זווית צילום טובה יותר לסמארטפון. רעיון להצעת חוק: הגבלת מכסת השימוש במצלמת הסמארטפון לפעמיים בלבד לאדם במהלך הופעה). בסוף זה מסתיים עם הקאבר העדכני ל-Imagine של לנון ושולח אותי לדמיין מה היה קורה אילו לא הייתה נופלת בחלקי ההזדמנות לחזות באחד הכותבים והמבצעים היותר טובים שיש לעולם הרוק להציע כיום. נראה לי שזה יכול היה להיות ממש עצוב.   » הערב (ג') ב-20:00 יופיע קורנל בהיכל נוקיה בתל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ