ברי סחרוף בהופעה: עדיין קיסר הרוק הבלתי מעורער של ישראל

למרות רף הציפיות העצום שיש לנו מברי סחרוף, פעם נוספת הצליח יחד עם להקתו להוכיח שהוא כנראה האישיות החשובה ביותר ברוק הישראלי. במופע ההשקה לאלבומו החדש "אתה נמצא כאן", שמר סחרוף באדיקות על מקומו כמוביל העדר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

אחרי יותר משלושה עשורים כאחד מכוכבי הרוק הגדולים בישראל, נאמר ונכתב כבר הכל על ברי סחרוף ועל ההופעות שלו. למעשה, הדברים נכתבו ונאמרו מספיק כדי שיהפכו לקלישאות. לכל אחת ואחד יש שיר של סחרוף שהם הכי אוהבים. לכל אחד יש דעה על הבחירות האמנותיות והמוזיקליות שלו. גם אלה שלא נמנים עם גרעין המעריצים האדוק שלו יגידו לכם ש"ברי מלך". הוא קונצנזוס. הוא קיסר הרוק הבלתי מעורער של ישראל. עם נתוני פתיחה כאלה, רף הציפיות מהופעת השקה של הקיסר הוא עצום. סחרוף והצוות שלו מודעים לכל זה. מודעים לקלישאות, מודעים לציפיות, מודעים לכוח העצום שיש לו על הקהל המקומי.» ברי סחרוף בהופעה - כל הפרטים» ביקורת אלבום: "אתה נמצא כאן"לקהל האולטרה-מגוון שהגיע עד למבצר שוני ציפתה התחלה מפוצצת במיוחד. “הלוחש במכוניות", “זמן של מספרים" ו"עיר של קיץ" היו אמירת הפתיחה ושרטטו קו רועש וקופצני לדמותה של ההופעה הצפויה. עיבוד מוצלח במיוחד ל"לחץ" הגיע אחריהם ואיתו גם זרזיף קל מהשמיים. על הכלים החשמליים נפרשו יריעות ניילון תוך כדי ההופעה עצמה וברי הסביר ש"זה לא גשם. אלה השמיים שיורקים עלינו". בשלב זה נרשמה ירידה משמעותית בדרייב הגבוה של ההופעה והצירוף של "מונסון" עם "מה לך יחידה" צינן מאד את הקהל. מודע לכוח העצום שיש לו על הקהל המקומי. ברי סחרוף (צילום: מנחה נופה)הגעה מוקדמת מהצפוי של הרגעים החלשים בהופעה כזו, היא סימן מדאיג. הסימן, וגם הדאגה, נעלמו לגמרי בשיר הבא - “רוח חדשה". כאן אפשר היה לזהות את אחת הנקודות החזקות ביותר של סחרוף. הוא מצליח בכל פעם לקבץ סביבו את האנשים הנכונים ביותר. את אלה שמוציאים ממנו את המקסימום. את אלה שמוכנים לעוף איתו למקומות הלא ידועים ההם. הפעם היו אלה אייל תלמודי המעולה על כלי נשיפה, ששימש גם כזריקת המרץ המתמשכת, וניר מנצור הרב תכליתי על התופים. תוספת התנופה והגרוב שהם מביאים איתם אחראית לחלק גדול מההצלחה של הערב.הרפרטואר הענק של סחרוף מאפשר לו בחירה גדולה אבל לא גורם להופעה להישמע לא אחידה או בלתי רציפה. שירים מקריירת הסולו המוקדמת שלו מתחברים נהדר לשירים שביצע עם רמי פורטיס באלבומים המשותפים שלהם, וגם לשירים החדשים יותר. גם קאברים נכנסים להופעה הזו. "בום פם" שמצליח תמיד להעיף את הקהל, והשיר שבו סחרוף עשה לאהוד בנאי את מה שהנדריקס עשה לטים רוז עם היי ג'ו – "עיר מקלט". העדכניות שלו, הגרוב המזרח תיכוני, הקוליות הלא מוסברת הזו, קטעי הקישור הלקוניים, הרגעים בהם הוא שוכח את המילים (בחינניות קסומה), כל אלה מוכרים והולכים איתו שנים. החידוש האמיתי הפעם הוא בדמות כלי הנשיפה שנמצאים על הבמה ונרתמים גם הם להצגה. יכול להיות שגם הפעם סחרוף מזהה מגמה בשוליים ומביא אותה לקדמת הבמה? אם זה אומר שבקרוב נראה יותר נשפנים בהופעות, שווה לתת לו את הקרדיט על זה.מקבץ סביבו את האנשים הנכונים ביותר. סחרוף והלהקה (צילום: מנחה נופה)

שעתיים וחצי ועשרים וחמישה שירים אחרי, הקהל מפנה את האמפי בבינימינה. חלקו הגדול מזמזם את "חלליות" שנעל את ההופעה, חלקו מחייה מחדש רגעים שנחוו לפני פחות משעה, אבל כולם מסכימים ש"היה גדול. אין, אין עליו". האמת היא שזה די נכון. לא רק בגלל ששוק המוזיקה הישראלי לא באמת טורח על להעמיד לברי מחליף ראוי או לפחות אלטרנטיבה מכובדת, אלא בגלל שסחרוף משמר באדיקות מעוררת הערצה את מקומו כמוביל העדר. ככה עושים הופעת השקה של אמן מוביל. ככה זה נראה, ככה זה נשמע, ובעיקר – ככה זה מרגיש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ