סוונז בהופעה: רעש רצחני אבל כבר לא צורם

זו לא עבודה קלה לראות הופעה של מייקל ג'ירה וסוונז. המוזיקה של סוונז התפתחה מלהיות נויז חסר רחמים לנויז מלא בחמלה. בהופעה הם לא חפים מבעיות - בעיקר מבחינת הגישה והאווירה - אבל הכל חלק מהחבילה

עמית קלינג, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עמית קלינג, עכבר העיר אונליין

לראות הופעה של סוונז מההתחלה ועד הסוף זו עבודה קשה. אבל ספק אם מישהו, אלא אם הגיע לשם במקרה, חשב שיהיה אחרת. גם אחרי שמייקל ג'ירה, סולן הלהקה הנצחי (החבר המייסד היחידי בלהקה חוץ ממנו הוא הגיטריסט נורמן ווסטברג, שעזב את הלהקה ב-1991, שש שנים לפני שהתפרקה וחזר עכשיו) בילה 13 שנה בלהקת הפולק Angels of Light, הוא, הגיטרה שלו והלסת המרובעת שלו לא התרככו אפילו קצת. נכון, סוונז כבר מזמן לא מנגנים את הנויז חסר הרחמים של האלבומים המוקדמים שלהם - "Filth", "Cop" וכו' - אבל הם עדיין להקה אגרסיבית, חסרת רחמים, רצינית מאוד ובמיוחד טוטאלית.הרצינות של ג'ירה היא משהו שכדאי להרחיב עליו את הדיבור. הוא לא הראשון שמקדיש את כל הקריירה שלו לחקירה של תמות כבדות וקשות במיוחד - אונס, רצח, דת, אהבה, שנאה עצמית ומיזנתרופיה, חמלה. מה שמבדיל אותו מהאחרים הוא הנחישות המוחלטת שלו להסתכל לדברים האלה בעיניים. אין בו טיפה מהקריצה האירונית שמופיעה מאחורי השירים של ניק קייב או טום וייטס, למשל. ג'ירה נחוש לחלוטין, מסור לחלוטין ודורש מהקהל שלו את אותו הדבר. זהו, אולי, ההסבר הטוב ביותר לרעש המחריש שכמעט ולא מפסיק בהופעה: זהו מבחן, הדורש מהצופים להפגין מידה מסוימת של נכונות להקריב למען ההתייחדות עם הלהקה. עם זאת, במפתיע, תכונה אחת שיכלה להיגזר מכל זה דווקא נפקדת כאן לחלוטין: פלגמטיות. מוזר לקרוא לג'ירה רוקר - האנכרוניסטיות וחוסר האופנתיות שלו היו אמורים לנתק אותו מסיווגים כאלה. אבל הוא קופץ על הבמה עם הגיטרה, צועק, מנצח, מחייך לקהל (אבל לא מתבדח איתו), נהנה לרחוץ במחיאות הכפיים. אבל זו חריגה. בשאר הזמן הוא קבור לחלוטין בתוך החזון שלו.דורשים מהצופים מידה מסויימת של הקרבה. סוונז (צילום: יובל אראל)ובכל זאת לא צריך לפסול את מייקל ג'ירה כמקובע. נכון, סוונז עדיין נותרו, בסופו של דבר, מה שהם היו לאורך כל השנים. אבל ג'ירה למד כמה דברים מהשנים שלו ב-Angels of Light. הרעש עדיין מטמטם, רפטטיבי, רצחני, אבל הוא כבר לא צורם. המלודיות ברורות מאי פעם (זה נכון באופן כללי בפרט לגבי האלבום האחרון שלהם, "My Father Will Guide Me Up a Rope to the Sky", אבל הביצועים של השירים מתוכו בלייב הרבה יותר אגרסיביים מההקלטות באולפן), וההופעה מפנה אור לכמה דברים שהיו גלומים בסוונז , כנראה, כל השנים האלה: איזשהו גרוב מערבוני-ספגטי (הרבה פעם בחסות המלודיקה או הקלרינט של ת'ור האריס. אגב, אם הוא נראה מוכר לצופים המתמידים, הרי זה בגלל שהוא כבר היה בישראל לפני כארבע שנים, בתור המתופף של ביל קלהאן), אמריקנה, גוספל.הביצועים בלייב יותר אגרסיביים מהקלטות האולפן. סוונז (צילום: יובל אראל)זה העניין: זה לא שג'ירה לא אוהב לכתוב שירים. שיהיו רועשים - הוא יודע לעשות אותם רועשים וגם קליטים. הוא אפילו מנגן אותם מצוין בהופעה: את "Jim", את "Eden Prison" ואת "You Fucking People Make Me Sick", למשל. השאלה היא האם צריך לקחת כל שיר ופתאום למתוח אותו למעברים מינימליסטיים שנדמה כי נמשכים עד אינסוף. בווליום כזה ועם נגנים כאלה המסמר ננעץ די מהר, אבל ג'ירה מתעקש להמשיך לדפוק עם הפטיש כאילו הוא לא סומך על המסמר.הנגנים המעולים והמקצועיים במיוחד של סוונז הם אלה שמאפשרים לכל הסיפור הזה לעבוד. בלעדיהם ג'ירה היה מסתכן בלהחליק מהדרך הספציפית והפתלתלה שבה הוא בחר. נכון, גם עכשיו ההופעה שלהם דורשת מאבק בין הדחף להסתכל ימינה-שמאלה לבין הידיעה שאם תפנה את המבט, תאבד משהו מהחוויה הטוטאלית שנדרשת בשביל לחוות את סוונז  כמו שצריך. וכאשר מרבית ההופעה מוקדשת לג'אמים, קל עוד יותר לאבד את הסבלנות.כאשר מרבית ההופעה מוקדשת לג'אמים, קל לאבד סבלנות. סוונז (צילום: יובל אראל)לאורך השנים, המוזיקה של סוונז התפתחה מלהיות נויז חסר רחמים לנויז מלא בחמלה. בלייב הם לא חפים מבעיות - בעיקר מבחינת הגישה והאווירה - אבל זה חלק מהחבילה. העניין עם להקות כל כך טוטאליות הוא שהן לא מאפשרות מקום לפרשנות, ואת הגלולה צריך לבלוע כפי שהיא. ברור שסוונז  לא מעוניינים להיות פשוטים או מובנים, העניין הוא שהרצינות התהומית שלהם משמשת דווקא כגורם משבש תמידי של החוויה. היומרה הגדולה מאוד שלהם היא להיות להקה אנושית, כזו המודעת לכל הסבל בעולם והמתעקשת להרגיש אותו ולשתף אותו. באלבום האחרון שלו ג'ירה שר על פנטזיה אפוקליפטית בה הוא מכנס את כל השקרנים בעולם ומעלה אותם על המוקד. היה נחמד אם מישהו היה מזכיר לו שזה שהוא אומר את האמת, לא אומר שהוא בהכרח יודע את האמת - אבל בכל מקרה, זה די מעניין לראות אותו מנסה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ