בלקפילד בהופעה: רגעים קטנים של חסד

אביב גפן וסטיבן ווילסון ביצעו אמש לראשונה שירים מאלבומם החדש באופן מהוקצע ומהודק, אבל איכשהוא נראו פחות מחוברים אליהם מאשר ללהיטים המוכרים. זה לא מנע מהם בכל זאת לרגש את קהל אור הירח הנאמן שלהם

מיכל חי, עכבר העיר אונליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכל חי, עכבר העיר אונליין

יום שישי בלילה, נמל תל אביב. הגשר שמעל שפך הירקון מוביל לא מעט קהל למתחם הנמל. אותו הגשר מוביל גם לא מעט הורים, הדוחפים עגלות ובתוכן פעוטות שאינם נרדמים, חולקים מטען גנטי משפחתי וליטוף.  במרחק כמה פסיעות משם עומדת להתחיל הופעה שממנה עולה העיסוק במטען גנטי של DNA אחר. זהו מופע ההשקה לאלבום Welcome to my DNA. האלבום השלישי של בלקפילד, ההרכב של אביב גפן וסטיבן ווילסון, שמופיעים בארץ לראשונה מזה שלוש שנים ופותחים את מסע ההופעות החדש שלהם. בלקפילד בהופעה - כל הפרטים

מועדון ההופעות 'רידינג 3' גדוש קהל. הגיל הממוצע חושף כי הוא מורכב, ברובו, מ'ילדי אור הירח' שבגרו. חלקם נראים בורגנים ומיושבים. חלקם נותרו עם איפור שחור כבד בעיניים, זכר לתקופה שחלפה. הם עומדים צפופים, לעתים מוחאים כפיים וקוראים בהתרגשות לתחילת ההופעה. מרימים עשרות פלאפונים משוכללים ומצלמים. ילדי דור הנרות שהפכו גם לילדי דור ארבע, ואור הירח שהוחלף באור של תפוח בוהק אכול ומסכים בוהקים.

נגינה עזה ותופים מבשרים את פתיחה ההופעה ואת תחילת ביצוע השיר Blood, מהאלבום החדש. נגני ההרכב (ספי אפרתי- בס, ערן מיטלמן- קלידים ותומר צדקיהו- על התופים) עולים לבמה, ומיד אחריהם לקול מחיאות הכפיים ותשואות האנשים המתרגשים בקהל עולים ווילסון את גפן, אוחזים גיטרות ומפגינים את קולו המלטף של ווילסון אל מול קולו הניחר של גפן - לבוש ז'קט שחור ומיושב המעיד יותר מכל שגם הוא, כמו הקהל הנאמן שלו, התבגר. לאורך ההופעה הם מבצעים שירים בעיקר מהאלבום החדש (למעשה את כל שירי האלבום החדש מלבד אחד) לצד כמה שירים מהאלבומים שקדמו לו.

התבגר. אביב גפן (צילום: יובל אראל)

בהמשך הם מבצעים את השיר Go to hell מהאלבום החדש. גפן שר את המילים "Fuck you all fuck you, I don't care". גפן שפרץ דרך ומוסכמות בשנות ה-90 כשהעז לשיר ולזעוק 'אנחנו דור מזוין' ממשיך במידה מסויימת באותו הקו בשנים שבהן, הרבה בזכותו, כבר לא ממש מנידים עפעף בעבור טקסטים כאלו שנחשבו פעם לסנסציה. הפעם, הכעס שבטקסט לא התגנב לביצוע השקט יחסית. דווקא הטקסט הבוטה נשמע הערב מנומס. יותר 'לא איכפת לי' מאשר 'לכו להזדיין'.

בין חסד לעייפות החומר

לאורך ההופעה, נגני ההרכב הנפלאים נראים מרוכזים בביצועים של השירים החדשים. גפן מניד ראש לפי הקצב, שולח אחורה מבטים מובילים שעיתים נראים מתוחים, אל עבר חבריו שעל הבמה. במהלך ההופעה הוא מספר שזאת הפעם הראשונה שהם מבצעים את השירים החדשים מול קהל, ומכאן הם ימשיכו למסע הופעות ארוך באמריקה ובאירופה. הוא מבקש שנהיה סלחנים כלפיהם, מספר שהערב נוצר בהרבה אהבה.

שירים חדשים, קהל נאמן. בלקפילד בהופעה (צילום: יובל אראל)

אכן, הרבה אהבה היתה כאן. לאורך ההופעה ניתן היה לחוות לא מעט רגעים יפים של חסד, שעלו וזנחו את תחושת הדאגה או העייפות שעלו בחלק מהביצועים. המלודיות היפות והביצועים העוטפים לשירים לעיתים הגיעו לשיאים, כמו בביצוע השיר החמישי בהופעה, pain, מהאלבום הראשון. עם ביצועו נראה שמשהו לרגע משתרר, ממריא ונפתח. כך גם היה ניתן לחוש בביצוע השיר DNA, שממנו נגזר שם האלבום החדש. בעיני, זהו שיר בעל אחד הטקסטים המצמררים, העצובים והחזקים שנשמעו לאחרונה, המתאר אדם שמציע לאהובתו לעזוב אותו. הוא מסביר לה שזה טיפשי לרצות להישאר עם אדם עם DNA כמו שלו, כי אין ממנו שלו דרך מילוט, ולכולנו יש תאריך תפוגה. עוד רגע מלא הנאה אפשר היה לסמן בביצוע השיר where is my love, המכיל בתוכו רגעי נגינה מנסרים ובועטים שהצליחו לרגש.

כל מי שמכיר את גפן לאורך השנים בוודאי יודע שהוא פרפורמר ענק וכריזמטי. בלקפילד גרמה לגפן להסיר מעליו את האיפור והמראה המרדני שדאג לטפח עם השנים, ועטפה אותו בבגרות. אותה ההתבגרות היתה נחוצה וטבעית, אך עדין לא פגמה ביכולת הביצוע המרשימה. נראה שהביצועים היפים, נוצרו ברוב המקרים דווקא מתוך השירים מהאלבומים הקודמים. שירים שכבר בוצעו בהופעות קודמות. השירים מתוך האלבום החדש יפים. הנגינה היתה מהוקצעת, הביצועים מדוייקים אך חסרו במידה מסויימת את האנרגיה שתאפשר תעופה, שבודאי תתפתח ככל שיבצעו אותם.

נגינה מהוקצעת, ביצועים יפהפיים. ווילסון וגפן (צילום: יובל אראל)

בוקר טוב, אביב גפן

ההדרן הסוגר את ההופעה הורכב מ'הלהיט' של ההרכב- Hello שהתקבל בידיים מונפות מצד הקהל. סגר את ההופעה השיר The end of the world- הביצוע המתורגם לשיר 'סוף העולם' של גפן. השיר נפתח שוב בריחוק מסויים, אך לפתע חל שינוי. לרגע של חסד אפשר היה לראות את גפן הישן. זה שהכרנו, הפרפורמר. אוחז את המיקרופון בשתי ידיים, צורח, מתעוות, זועק, מקונן על סוף העולם שלו. מרגש. איפה כל זה היה עד עכשיו?

חברי בלקפילד נתנו אמש הופעה מושקעת, מהוקצעת, מהודקת עם רגעים יפים לצד רגעים פחות אנרגטיים ומחוברים. דווקא השירים החדשים והיפים בוצעו בפחות להט, ויתכן והושפעו מהמעמד ומהעובדה שזוהי הפעם הראשונה שהם מבוצעים בפני קהל. למרות הכל, הייתה זו הופעה מהנה עם לא מעט רגעים של חסד. בלקפילד של ווילסון את גפן מאפשרת הצצה למפגש בין שני יוצרים מוכשרים ומרתקים ולהקה מצויינת. זהו מפגש עם פוטנציאל לייצור ניצוצות, ובעוד כמה הופעות, אולי הם אכן יפרצו ויופיעו גם בשירים החדשים. לקהל הנאמן של גפן- ווילסון את בלקפילד, שבא לראות אמש את ההופעה, נותר אולי לעת עתה להתנחם באור הירח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ