הכי רחוק שאפשר מהמיינסטרים

ההופעה של דוד פרץ ואיתי בלטר אתמול בפסטיבל הפסנתר הראתה כמה מעט דרוש כדי לייצר רגע מוסיקלי קסום

נטע אלכסנדר, עכבר העיר און ליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נטע אלכסנדר, עכבר העיר און ליין

בזמן שעשרות צופים צבאו על דלתותיו של האולם המרכזי בסוזן דלל בניסיון להיכנס למופע המבוקש של שלומי שבן וקרן אן (לביקורת המלאה – לחצו כאן), כמה עשרות אחרים נדחקו לאולם ירושלמי הקטן כדי לצפות בשילוב המוסיקלי בין הזמר והגיטריסט הבאר-שבעי דוד פרץ והפסנתרן איתי בלטר. פרץ הוא מוסיקאי ליודעי דבר. אחרי שהוציא את אלבומו הראשון והמוצלח עם להקת "בלובנד", הוא צבר בנחישות ובהתמדה קהל קטן אך אדוק שמלווה אותו בהופעותיו ברחבי הארץ, בדרך כלל בפסטיבלים כמו "אינדינגב" ובאולמות קטנים.

לכל הדיווחים והביקורות מפסטיבל הפסנתר - לחצו כאן

מי שמכיר את פרץ אוהב אותו בעיקר בזכות קולו הייחודי (שמזכיר מעט את אביתר בנאי, שהופיע באותו אולם שעות מעטות לאחר מכן) ובזכות השימוש שהוא עושה בגיטרה ובמפוחית. כמו סינגר-סונגרייטר אחרים, גם פרץ עושה הכל בעצמו וללא תמיכה של חברת תקליטים ממסדית או השמעות ברדיו. פרץ השכיל לבנות לעצמו קו מוסיקלי שאין לטעות בו – כששומעים שיר שלו, יודעים שזה הוא.

ההופעה אתמול נפתחה בשיר הכי מוכר של פרץ, ""היום זה עכשיו", אשר חותם את אלבומו האחרון, "הייקו בלוז". פרץ העיר באירוניה עצמית כי "לקחו את השיר הזה לפסקול של הפרק הראשון של 'אמאל'ה'. זה הכי קרוב שהגעתי למיינסטרים בחיים שלי". אחריו הוא ביצע את "ערים וזכרון", קטע הפתיחה האיטי והעצוב מהאלבום "בלובנד", שלווה בסולו מפוחית מרגש. בהמשך פרץ שר את "נגן ג'ז מזדקן", שיר של המשורר אורי ברנשטיין שהוא הלחין.

דוד פרץ ואיתי בלטר. כבוד לבאר שבע

אחרי שני שירים נוספים מהאלבום שבדרך, פרץ הזמין את ערן צור לעלות לבמה, וההופעה צברה תאוצה. צור פתח עם "קרבות תרנגולים", שיר נשכח יחסית מהאלבום "עיוור בלב ים", שכמעט אף פעם לא מבוצע בהופעות. הוא המשיך עם "בלילות של ירח מלא" , ואז הגיע שיאה של ההופעה – ביצוע משותף שלו ושל פרץ לשיר "מריונטה" מ"בלובנד". השילוב בין הגיטרה של צור, המפוחית של פרץ והפסנתר של בלטר הוכיח כמה מעט דרוש כדי לייצר רגע מוסיקלי קסום. הם הפכו את השיר השקט והמלנכולי לשיר רוק בועט, בלי לפגוע בעוצמת הרגשות שהוא מעורר.

כשצור ירד מהבמה הורגשה נפילת מתח גם אצל פרץ וגם אצל קהל. הוא המשיך את הערב בהילוך איטי יותר, עם ביצועים טובים אבל מונוטוניים מדי ל"שיר באמצע החיים" ו"הדרך הביתה", שיר חדש מהאלבום שבדרך.  "רציתי לקרוא לאלבום 'גלות באר שבעית', אבל החברים שלי לא אהבו את הרעיון", העיר פרץ בחיוך. "אתה לא יכול לקרוא לעיר שלך 'גלותית', הם אמרו לי. אז החלטתי לקרוא לו 'בדרך הביתה'".

אבל לתחושת הגלות של פרץ יש בסיס חזק במציאות. ההתעלמות המוחלטת מיצירתו ברדיו ובתקשורת מלמדת שיש מעט מאוד מקום למוסיקה שנעשית מחוץ לתל אביב. כוחו של פסטיבל כמו פסטיבל הפסנתר הוא ביכולת לחשוף את המאזינים גם לדברים שנעשים מחוץ למיינסטרים, ומהבחינה הזו הופעתו של פרץ היתה טובה במיוחד.

רוצים לקבל ביקורות מוזיקה היישר למייל?הרשמו לניוזלטר של עכבר העיר און ליין

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ