רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התפוחים שווים באלף אחוזים

 בן שלו עלה בלהבות יחד עם ההמונים שהגיעו להופעת השקת האלבום של "התפוחים" בהאנגר 11

תגובות

"התפוחים". גני התערוכה בתל אביב, 14.8

לא תראו את זה בטבלת האלבומים רבי המכר, לא תשמעו את זה בפלייליסט של גלגל"צ, אבל להקת "התפוחים" היא אחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים, המשמחים והמוצדקים ביותר במוסיקה הישראלית של התקופה האחרונה. אם מישהו היה אומר לחברי הלהקה לפני שלוש-ארבע שנים שהם ימלאו יום אחד את החלל הענק של ביתן 10 בגני התערוכה בתל אביב, הם היו משחררים בכיוונו תרועה משולבת של חצוצרה-טרומבון-סקסופון, שפירושה "האם יצאת מדעתך?". ממתי הקהל הישראלי נוהר בהמוניו להופעות של הרכב שאין לו שירים (אלא רק קטעים אינסטרומנטליים), אין לו סולן ולא קוראים לו "אינפקטד משרום"?

המוסיקה של "התפוחים" היתה אמורה להיות נחלתם של קומץ חסידי פאנק ג'זי, והיא אכן היתה כזאת כשההרכב התחיל לפעול. אלא שההופעות של הלהקה היו כל כך מלהיבות, שהקומץ הלך ותפח - מכמה עשרות לכמה מאות, ומכמה מאות להרבה מאות, ומהרבה מאות לקהל הגדול (1,500 איש? אולי 2,000?) שבא ביום חמישי להופעה החגיגית שהשיקה את האלבום השלישי של "התפוחים", "Buzzin' About". בדומה להופעת הענק של "בלקן ביט בוקס" בהאנגר 11 לפני כחצי שנה, רק לראות את ההמונים ולחשוב עד כמה זה לא מובן מאליו שהם נמצאים כאן - היה תענוג בפני עצמו.

"התפוחים". העידוד של הקהל הוא חלק אינטגרלי מהמוסיקה של הלהקה במופע. (תצלום: תומר אפלבאום)

כש"התפוחים" התחילו לנגן, התעורר חשש קל שהחלל הענק לא עושה אתם חסד. הבחירה באתר כל כך גדול לצורך הופעת ההשקה החגיגית השיגה את מטרתה ברמה ההצהרתית (משהו כמו "תראו כמה אנשים אוהבים להקה ישראלית שאין שום קשר בינה לבין המיינסטרים המקומי"), אבל התחושה היתה שכל הגודל הזה לא לגמרי טבעי ל"תפוחים" ושהמוסיקה שלהם עובדת יותר טוב במועדון שמאכלס כמה מאות אנשים.

אחרי חצי שעה של הופעה, כשהגרוב של תשעת "התפוחים" התבשל עד לרתיחה, לא נותר הרבה מהתחושה המסויגת הזאת. "התפוחים" היא להקת הופעות כל כך טובה, שגם אם התפאורה קצת מופרזת, זה לא באמת מפריע. הריתם סקשן היה קטלני, ארבעת הנשפנים ניגנו מצוין, שני הדי-ג'ייז ליטפו ושרטו את התקליטים שלהם בחוכמה, בטעם ובהתלהבות; ואסור לשכוח את התרומה החשובה של התפוח העשירי: הקהל. מעורבות קהל היא דבר חשוב בכל הופעה. אצל "התפוחים" זה נכון כפליים: העידוד של הקהל הוא חלק אינטגרלי מהמוסיקה של הלהקה בהופעה. זאת מעין דינמיקה משלהבת של "קריאה ומענה", שהיא נדבך מרכזי במוסיקה השחורה לדורותיה, והקהל הגדול בגני התערוכה עודד את "התפוחים" להשתעשע בה יותר מהרגיל, בלי לחטוא בהפעלת קהל מלאכותית.

הופעות האורח היו החלק החלש של ההופעה. מה ל"תפוחים" ולשלמה בר? לא הרבה. הם לא תרמו יותר מדי לשיר שלו, הוא לא תרם יותר מדי לקטע שלהם. אחר כך עלה יאיר ניצני ועשה את האשם תמיד. איך לומר? לא ממש התגעגענו. אם היינו מקבלים עוד ארבע קטעים של "התפוחים" במקום שני האורחים, היה הרבה יותר טוב.

אבל אלה זוטות. באחת בלילה, כש"התפוחים" ניגנו את הקאוור המעולה שלהם ל"Killing in the name" של "רייג' אגיינסט דה משין", ביתן 10 איים לעלות בלהבות. אנשים מסביבי קפצו לגבהים אולימפיים בעודם צורחים "אבטיח בשקל!" (במקום "I won't do what you tell me!" בשיר המקורי). כשהם חזרו לקרקע הם דרכו עלי, דחפו אותי, הזיעו עלי, כמעט רמסו אותי, ואני חייכתי ואמרתי תודה על סיום מוחץ להופעה מצוינת.

התפוחים- דף המייספייס

התפוחים- ביקורת תקליט שלישי

עוד עונה לתפוחים- ראיון

הם מייצאים גם תפוחים

המיץ של הגרוב- ביקורת הופעה 2007

 

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true