ברברה סטרייסנד בישראל: קונצרט עוצר נשימה

אמש כבשה ברברה סטרייסנד את הקהל באיצטדיון בלומפילד. גם עם 16 אלף צופים, הזמרת בת ה-71 הצליחה לייצר מופע אינטימי, קרוב ומחמם, שמדגים עד כמה היא דיווה ענקית. ביקורת

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

בהפסקה בין שני חלקי המופע של ברברה סטרייסנד שודר על המסכים הגדולים סרטון תדמית המקדם את מרכז הלב שהקימה בלוס אנג׳לס. המוטיבציה להקמתו, סיפרה סטרייסנד כמה דקות קודם לכן על הבמה, היה חוסר השוויון במחקר ובטיפול במחלות לב של נשים לעומת גברים. הבחירה של הכוכבת הגדולה להתמסר ולקדם דווקא את האג׳נדה הזאת, היא במידה רבה הסיפור של הקונצרט עוצר הנשימה שהעלתה אמש (חמישי) באיצטדיון בלומפילד בתל אביב. סטרייסנד מתגלה בו לא רק כזמרת נפלאה, עם נוכחות בימתית מהפנטת גם בגיל 71, אלא אולי ובעיקר כאישה שהיא כל כולה לב - והיא מקדשת את הזמן על הבמה כדי לפתוח אותו בפני מעריציה. עבורה זוהי הזדמנות לדו שיח, לקידום ערכים של סבלנות ופתיחות מחשבתית. וכך, גם באוויר הפתוח, וגם עם 16 אלף צופים, היא הצליחה לייצר מצג אינטימי, קרוב ומחמם, שבו זמנית מדגים עד כמה היא דיווה ענקית.

ברברה סטרייסנד בישראל - כל הפרטים

הקהל, שצרח בהתלהבות, היה תמהיל מרתק של אנשים מבוגרים, נשותיהם מתוחות הפנים, סלבריטאים וחברי הקהילה הגאה. לכאורה לא ברור מה מלכד את כל המגוון הזה, אלא שסטרייסנד הצליחה איכשהו לא לאכזב אף אחד. היא עלתה עם מה שמכונה בלשון העם גלבייה - מעיין שמלה שחורה רחבה שכיסתה אותה מכף רגל עד ראש, ומעוטרת בזהב באופן שלא היה מבייש את עופרה חזה בימי ״אם ננעלו״ עליזים. לאחר וידאו קצר עם תמונות מימי ילדותה, נשמעה נעימת הפתיחה ממצחיקונת, ולאחריה השיר הראשון on a clear day you can see forever. מהרגע הראשון פתחה סטרייסנד מנועים, עם קול עמוק וחם, מלווה בעשרות נגנים. הסאונד היה מוקפד באופן מרשים, וחרף גודל האצטדיון נשאר צלול, ברור ובווליום הנכון.

השירים הראשונים היו כמו אפריטיף טעים ולא תוקפני לאוזן – "Nice N Easy" ו-"Bewitched, Bothered and Bewlidered", היו קלילים, ואפשרו לסטרייסנד להיכנס בשלווה אל השיא הראשון של הערב – "Women in Love", אחד מלהיטיה הגדולים ביותר. לרוב היא נמנעת מלשיר אותו או מבצעת במופע גרסה מקוצרת, בעיקר במשך שנים ניסתה להתנער ממנו, בשל המסר הכנועה של הדוברת. אבל את האיזראליס היא פינקה בכל החוויה, מה שהקים את הקהל על רגליו בריקוד ובשירה בציבור. אבל גם בוורסיה המלאה השיר, כמו השירים האחרים במופע, היה יחסית קצר. היות שלא כולם היו מוכרים לגמרי, הבחירה הזאת השאירה את הקצב הכללי טוב, וחסכה רגעים משעממים וקטעים אינסטורמטליים חסרי תכלית. בשלב הזה, אחרי שיחות רבות עם הקהל, הרגישה סטרייסנד בנוח והזמינה את בנה – השחקן והזמר ג'ייסון גולד. המעריצים וודאי זוכרים אותו כברנרד, בנה של ד"ר סוזן לוונסטין אותה שיחה סטרייסנד ב"נסיך הגאות והשפל", שגם ביימה ב-1994. האם הגאה הקדימה את כניסת בנה בהקרנת סרטון שערך עבורה לכבוד יום הולדתה, בו הוא שר. קולו צלול, מרשים וחזק, והם ביצעו יחד את "How Deep is the Ocean".

בגלביה. ברברה סטרייסנד בישראל (צילום: פיטר הלמג'י)

בזה אחר זה עפו להם הלהיטים הגדולים – Papa, can you hear me? מ"ינטל", הסרט הראשון שביימה ; Enough is Enough שביצעה במקור עם דונה סאמר, ושאותו הקדישה סטרייסנד לכל הבנות שנמאס להן מגברים מעצבנים ; וכמובן שיר הנושא המפורסם מתוך הסרט "כך היינו". את החלק הראשון חתמה עם "Don’t rain on my parade" הקצבי. נכון, לסטרייסנד כבר קצת קשה להגיע לכל התווים הגבוהים, ומדי פעם בורח לה איזה מיתר, אבל לא אחד לא היה אכפת. אדרבא, היה משהו בהופעה שלה שלא ניסה או התאמץ להיות צעיר או מגניב. תזמורת, תלבושות נוצצות, שירים ישנים ויכולת הבעה יוצאת דופן – זה מה שהיא באה איתו מהבית, וזה מה שהיא שמה על הבמה. בכלל, כל התדמית הזאת של ברברה-פרום-דה-בלוק, פומפמה חזק לאורך כל המופע, ודי הצליחה לשכנע שגם אחרי כל הפרסים ועם כל הפאייטים, הזמרת על הבמה היא עדיין אותה ילדה שרצתה שיתנו לה להופיע.

החלק השני של המופע לאחר ההפסקה היה מרגש ומיוחד יותר מהראשון, בעיקר בגלל שרוכזו בו הלהיטים היפים ביותר שלה – מ-""my man הטרגי מ"מצחיקונת", דרך ""Evergreen הרומנטי ועד "People". דווקא ברגעים השקטים, המזוקקים יותר, שלא דרשו ממנה מאמצים קוליים אדירים, היא הצטיינה יותר, והזכירה שהיא לא רק זמרת אלא גם שחקנית, שמבינה שבהגשת שיר יש גם אלמנט של כניסה לדמות.

דווקא הקטע האינסטרומנטלי שביצע החצוצרן כריס קודי, היה מיותר, והיה נראה כי הושתל במופע כדי לתת לכוכבת רגע לשתות כוס מים. קודי, שנאלץ לחבר מגבר לחצוצרה שלו, הפיק בשל כך צליל מתכתי לא נעים. גם הדואט שעשה עם כנרת (שאפילו סטרייסנד בקושי הצליחה לבטא את שמה), לא הלך יד ביד עם הקו הנוסטלגי והמוקפד של שאר המופע. בהקשר זה, הביצוע לשיר "Make our garden grow" סבל מדרמטיות יתר. סטרייסנד סיפרה כי בביקורה הנוכחי באוניברסיטה העברית ראתה כיצד הזרעים ששתלה כמה עשורים קודם לכן לכבוד אביה, צמחו וגדלו להיות עצים נישאים וחזקים. לביצוע הוזמנה המקהלה הקמארית של תל אביב ועוד כמה זמרי אופרה, שלא יצרו יחד הרמוניה יפה, ובעיקר הביאו אל השיר הצנוע הזה פאתוס מיותר.

אבל, אפשר לסלוח גם על טעויות כאלה. בעיקר כשכמה דקות אחר כך, וכחלק מההדרן, הקימה סטרייסנד את הקהל על רגליו, ושרה בעברית צלולה את התקווה. ואכן, עד שלא שרתם את ההמנון עם ברברה סטרייסנד, כאילו לא שרתם אותו בכלל. ביצוע שהחזיר לשיר הזה את המשמעות האמיתית שלו – תפילה, תקווה לחיים טובים יותר, במקום איזה ריטואל לאומני שעוסק בשליטה על אחר. ורגע לפני שיכבו את האורות ויגרשו אותה מבלומפילד (כי ב-23:00 הייתה ההופעה חייבת להסתיים), היא נפרדה ב-"Some other time", שיר מתוק על איך תמיד הדברים הטובים נגמרים מהר. כמה נכון במקרה של ברברה סטרייסנד – הזמרת שלא מוכנה לשיר עם פלייבק מאחורה, שמשיבה בזמן המופע על שאלות שהקהל כתב ושלא מפסיקה להתרגש מכל מחווה של אהבה שהיא מקבלת. פאני גירל. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ