דפש מוד בישראל: 135 דקות של פאן

הסאונד היה מצויין, הוידאו עשה את העבודה והשירים החדשים נשמעו יותר טוב מאשר בדיסק. דפש מוד התחילו אמש מסע הופעות עולמי והשאירו בישראל עשרות אלפי מעריצים מסופקים. ביקורת

סגול 59, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סגול 59, עכבר העיר

בייביסיטריות מחככות ידיים בהנאה. הילדים נשארו בבית וילדי האייטיז מטפטפים אל הפארק. במתחם "טבעת הזהב", קרוב לבמה, כמות בלתי נתפסת של סחים בני 30 פלוס עד 50 מינוס ומעריצים שרופים עטויי חולצות מהטור הקודם. יש גם משפחות עם ילדים ומעט טינאייג'רים. המעמד הבינוני הבורגני שהולך לחטוף חזק השבוע, ובתוכו לא מעט אנשים שעבורם וסט עור שחור הוא עדיין פריט לבוש לגיטימי בהופעות רוק, השקיע את מיטב כספו כדי לחוות שוב את נעוריו האבודים.

ההרכב הגרמני Booka Shade מזרים ביטים נינוחים לחלל האוויר אבל נשמע פחות מלהיב מאשר באלבומים. למעשה, קשה להבחין שהם כבר ירדו מהבמה ועכשיו ממשיך בעצם שטיח לאונג'-האוס מוקלט לבקוע מהרמקולים. החולצות נחטפות כמו לחמניות חמות, הבייגלה החם נחטף כמו בייגלה חם ושוקי וייס, בפאתי הבמה, כמו אוגדונר וותיק לפני יציאה לקרב, מציץ בריכוז בטלפון הנייד שלו ולסירוגין בקהל שמתחיל למלא את קרחות הדשא העצום שלפניו. רבע לתשע פונקט: דפש מוד על הבמה. מתחילים בפול גז: וולקאם טו מיי וורלד, בלאק סלבריישן, פוליסי אוף טרות', ווקינג אין מיי שוז. כולם בשחור, כולל הווסט הנצחי של דייב גהאן. "שלום תל אביב" אחד והקהל שלו. אפילו שתי השוטרות הצעירות שמוצבות ליד הבמה מגניבות צילום מהיר של דייב לתוך אייפון. קלוז אפ של מרטין גור על מסכי הענק. בחור צעיר פולט ספונטנית "וואו, איך הם הזדקנו". הסאונד מצויין, הוידאו עושה את העבודה, כולל קליפים של אנטון קורביין בשחור-לבן, שמחזירים אותך לאמ.טי.וי של הניינטיז, אבל בקטע מתאים. השירים החדשים נשמעים יותר טוב מאשר בדיסק. שיר סולו של מרטין גור מאפשר לקהל הפוגת בירה, נקניקייה ושירותים.

דפש מוד בישראל (צילום: קורן קריספיל)

דפש מוד בישראל (צילום: קורן קריספיל)

באיזור הסלבס יוליה פלוטקין מצלמת בהתלהבות, אביגדור פלדמן לוגם מים מינרליים ובוחן מרחוק את המתרחש על הבמה. גהאן מתחמם והקהל איתו, בשירה ובהפעלות ידיים ופלאשים סלולריים. לאחר שליש אמצעי נינוח הם חוזרים להפציץ את הקהל עם מה שהקהל אוהב: א קווסצ'ן אוף טיים, אנג'וי דה סיילנס, פרסונל ג'יזס. 22:30 בדיוק אומרים תודה ויורדים מהבמה. הקהל יודע שזה עוד לא נגמר ומאיץ בהם לחזור. והם חוזרים. מרטין גור מרגש את הקהל עם Home בליווי פסנתר בלבד. אחר כך Halo ואז: ג'אסט קאנט גט אינאף והקהל באקסטזה כאילו לא חלפו 32 שנה מאז המסיבות ההן בתיכון. גהאן סוף סוף מוריד את הווסט ונשאר בחזה חשוף. I feel you נשמע מצויין. Never let me down again סוגר כי חייבים להוריד את השלטר בדיוק ב-23.00. וצריך גם לשחרר את הבייביסיטר. "שלום תל אביב", החמישה שעל הבמה משתחווים לקול תשואות הקהל שקיבל בדיוק את מה שציפה לו.

דפש מוד בישראל (צילום: קורן קריספיל)

שוקי ווייס יוצא אל הדשא. כמה היו? "שלושים אלף" הוא עונה בהקלה ומדליק בסיפוק סיגריה שאחרי. דפש מוד התחילו אמש מסע הופעות עולמי שיימשך שנה והשאירו בישראל עשרות אלפי מעריצים מסופקים, ששכחו ל-135 דקות את הצרות, הגזירות והבלגן שמשתולל מחוץ לפארק הירקון. ובימינם טרופים אלה, גם זה משהו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ