בא בלילה: מטרופולין יצרה שפה משלה

השירים החדשים מסקרנים ומאיה מאירי, בתו של עופר מאירי, מצמררת. מיכאל רורברגר התרשם ממופע ההשקה של מטרופולין ומכל המשתתפים בו. מאפרת גוש פחות

מיכאל רורברגר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

נחשו מי הביאה לי את הצמרמורת? לא, לא דנה עדיני. גם לא צליל דנין. אפילו לא אפרת גוש. אז מי עשתה לי את זה יותר מכל? מאיה מאירי. כן, הבת של עופר. דווקא היא, ואפילו לא עם שיר מקורי של מטרופולין. זה קרה באלבום, זה קרה מחדש בהופעה. צמרמורות של עונג מול "Where Did You Sleep Last Night", במקור שיר של לידבלי (Leadbelly), זה שמוכר גם כ"My Girl" מביצועי האנפלאגד של קורט קוביין ז"ל. עכשיו בזאפה, מאיה קטנה וממושקפת יוצרת אצלי ריקושטים של נערה עם קעקוע דרקון שמשחקת באש. וואו, כמה שהיא לוהטת. וואו, כמה שהיא טובה. מגיעה אל סף הפיץ' הקולי שלה, מפוצצת טקסט טעון באנגלית, עטופה בהפקה מהפנטת וגרנדיוזית של אביה עופר מאירי, זה שנחבא מאחור, צמוד אל הקלידים, מנצח על הפאזה השלישית של מטרופולין.» ביקורת אלבום: פחות מתחנף ונוסחתי» ישר ללב" הסיפורים מאחורי השירים» מטרופולין בהופעה - כל הפרטיםזוהי פאזה של שירים חדשים והופעת השקה (לאלבום החדש, "השלישי"), שטומנת בתוכה גם הרבה שירים ישנים שעשו למטרופולין את השם הטוב ("חזירים", "אין לי מקום", "אחת שתיים שלוש"). ואיזה יופי היה שם בזאפה. מופע עמידה (למרות שהייתי מעדיף לשבת) עמוס בהמוני אוהדים. הבמה מושקעת, מרשימה מאוד, עם עמודי תאורה, הקרנות וידאו מרתקות (מים, אש ותמרות עשן), סאונד מרובה מיקרופונים ורמקולים, מחשבים, קלידים, גיטרות, תופים, קסילופון (לראות את אפרת גוש מנגנת בכלי הזה ולחייך בהנאה) ומטרופולין אחת, פרויקט קצבי של זמרות (נו טוב, גם זמרים, אבל בעיקר זמרות) מתחלפות ואחד אורח - מיכה שטרית.היו שם גם תומר צדקיהו בתופים, מיכאל פרוסט בבס, יהל דורון בגיטרות וברק גביזון בגיטרות ושירה, וכמובן גם עופר מאירי. כי בלעדיו אין מטרופולין; הוא־הוא הבוס, מלחין השירים, מעבד החומרים. השירים החדשים מסקרנים. חלקם ("תעשה לי טוב", "אתה גומר אותי", "פתיל קצר") תופסים מהאזנה ראשונה, אחרים עדיין לא. מה שכן, הקונספט כבר ידוע ומוכר. מטרופולין יצרה מעין שפה משלה. אני נסחף אל תוך מפלי הסאונד העוטף, מסטול ממפלי וידאו ותאורה, זורק מבטים אל עבר האמנים המתחלפים: עדיני (כמה שהיא שרה יפה!), דנין (מסקרנת), גוש (ראו בהמשך), מאירי (הבת), גביזון ולפעמים כל הבנות  יחד (וזה מצוין). ואז, כשמגיע גם מיכה שטרית עם הביצוע האינטימי שלו ל"ישר בלב" מהאלבום החדש, נוצרים עוד רגעים קסומים של האטת תאוצה והתכנסות פנימה, ולו רק על מנת להמשיך אחר כך עם החגיגה. ונקודה לסיום: אפרת גוש. אקסטרווגנטית, עטויה תספורת קליאופטרה, משתתפת בהמון שירים ודווקא איכשהו מאכזבת, מגזימה בשירה, בג'סטות, צורחת ומשתוללת שלא לצורך. חבל. כי כל השאר היה יופי. נורא יופי.

*********ותוספת קטנה לסיום: "בטבעת החנק" (ראו גם בעמ' 108) של בנג'מין בריטן באופרה הישראלית. הייתי שם. זה לא רוקנרול, זו אופרה. ובכל זאת, הזומביז של בריטן מריצים מטאפורות של דת' מטאל לתודעה. שדים, רוחות וילדים שרים. כל כך יפה, כל כך אכזרי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ