בא בלילה: עבודות עפר נוגעים בחלומות

הופעה של עבודות עפר עובדת אחרת. שירי פופ אנורקטיים, עטופים במרחב אינטליגנטי, מנומס, עירום מגימיקים מיותרים. לוקח זמן להתרגל

מיכאל רורברגר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

קורה ואתה יוצא מהופעה, עמוס אדרנלין, מפוצץ ווליומים, נרגש, נפעם, צורח לעצמך "דיס איז רוקנרול אנד איי לייק איט". קורה ואתה יושב (או עומד) במופע אחר, ויוצא עם הרגשה משונה של "כן, היה יפה, איי לייק איט", ועדיין לא בטוח לגמרי למה. יודע שעברת חוויה, ובכל זאת, חסר לך משהו, כי היו גם די הרבה רגעים סתמיים (כל ההדרנים, דווקא הם). למשל – עבודות עפר.» ביקורת אלבום: לא מעודכן אבל מרשים» עבודות עפר בהופעה - כל הפרטיםהעובדה היא שהופעה של עבודות עפר (נסו לעשות גוגל לשם ותלכו לאיבוד בסבך של טרקטורונים ומחפרונים למיניהם) עובדת אחרת. לגמרי אחרת. עבודות עפר הולכים על נמוך. על שירי פופ אנורקטיים, עטופים במרחב אינטליגנטי, מנומס, עירום מגימיקים מיותרים (היו גם אורחות – אביגייל רוז ודאנה איבגי, אבל אלה לא נחשבות לגימיקים). לוקח זמן להתרגל. הכנה בבית יכולה לעזור. האזנה לשני אלבומים שהוציאו ("עבודות עפר" לפני כשנה ו"פתיחות" החדש, שלכבודו ההופעה) דורשת רפטטיביות האזנתית, מלווה בתחושה ראשונית של "מה זה הדבר הזה?" שמתחלפת עד מהרה ל"איזה יופי, בא לי לשמוע עוד פעם". ואז, שירים שבהאזנה ראשונה נדחו הצדה בגלל חוסר אטרקטיביות ראשונית, הופכים פתאום לשירים יפים, מפתים, כאלה שקשה למחוק מהמוח. אבל לא כולם. וכאן טמון סודם של יונתן תורג'מן ואסף חזן. לקחת אוויר, לנשום עמוק, ללכת לאט ולכבוש. הכיבוש הזה עושה משהו יפה לקהל שהגיע. הרזון האמנותי מידבק. לא הרבה הגיעו (בחוץ סוער, ואסתר ראדה מופיעה בצד אחר של העיר), אבל אלו שכן, מבוישים קמעה, שבויים בקסם הלהקה, לא מתקרבים יותר מדי לבמה, אבל גם לא עומדים רחוק מדי ממנה. והם, נדמה שכבר מכירים את רוב השירים, עומדים יפה, עוצמים עיניים, זזים בקצב, לוחשים מילים ומחייכים. מזמן לא ראיתי קהל כזה שכל כולו מחייך בהנאה. ויש לו סיבה טובה לכך. שירים כמו "אחרי הים", "פתיחות" ו"חצי נחמה" עובדים נחמד על הנשמה. הטקסטים (ולפעמים עושה רושם שהטקסטים גוברים על המוזיקה) אניגמטיים, שואבים את שורשי השפה העברית, מתפתלים, נוגעים בחלומות, בכמיהות, גם בעובדה שהם "עולים חדשים" לתל אביב (השניים במקור מירושלים ועפולה). לקחת אוויר, לנשום עמוק, ללכת לאט ולכבוש. עבודות עפר (צילום: אורית פניני) ולא רק תורג'מן וחזן בהופעה. עבודות עפר מגובים גם באדם שפלן על הבס וברק קרם על התופים. שפלן, שמתפקד גם כמפיק הלהקה, וקרם המתופף, שמגובה גם במכונת תופים אלקטרונית, מוסיפים את שכבת הריפוד הקצבי לבסיס המוזיקלי המתון. חס וחלילה לא חורגים בדיסטורשנים או בפרצי אנרגיה מטורפים. להפך, הם שם על מנת לגבות, להוביל מהלך, לעטוף מלנכוליה בביטים נגישים. והנה כמה השוואות שעשו כבר אחרים: ג'ינג'יות, הקרטל, יאפים עם ג'יפים. ואצלי קפצו לביקור גם יוני רכטר ואפילו טיפ טיפה של ג'וי דיוויז'ן. רק טיפ טיפה (בשיר אחד), שלא תבינו לא נכון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ