בא בלילה: האנרגיות המתפרצות של Bonafide

ההופעה של Bonafide היתה מהיותר מסקרנות בסצנת האלקטרוניקה החיה של העיר. הדחיסות ב-Deli הוכיחה שיש עליהם דיבור, ובצדק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

להגיע ל־Deli באלנבי, קצת ומשהו אחרי חצות, להיתקל ברביעי של אמצע השבוע ב־T.A.Z (Temporary Autonomous Zone) אסקפיסטי/ניהליסטי תל אביבי אופייני, ולדעת שזה המקום ליישם את התיאוריות האנרכיסטיות של חכים ביי (ע"ע "T.A.Z אזור אוטונומי ארעי", הוצאת רסלינג). "לחגוג כאילו אין מחר", לעשן למוות, להצטופף, להתעלם מכל מציאות סובבת, להידבק למאסת הקהל, לקפוץ, להיטמא באורות סנוורים, בסטרובים מהבהבים, לסגוד להלמות לבם של גאדג'טים אלקטרוניים פלוס גיטרה חשמלית ותופים "אמיתיים", ללכת לאיבוד במסיבה של Bonafide, לשטוף אוזניים ועיניים באחת מן ההופעות היותר מסקרנות בסצנת האלקטרוניקה החיה של העיר, לקום למחרת עם הנגאובר ודאון קיומי.

כמה מילים על Bonafide. נתחיל מהשם: אמונה טובה, חיובי, אמיתי, אותנטי, עזרה לזולת, כנות, אמת, שוויון. כל אלה ועוד טמונים בו. לא פלא שבעולם הרחב יש עוד להקות באותו שם. לא אכפת להם. ה־Bonafide שלנו הם מכאן. תל אביבים. עם עבודת אולפן של שנתיים ומשהו, ויציאה להופעות מסוף אוקטובר השנה. מה שאומר, חדשים בשטח. הדחיסות ב־Deli מוכיחה שיש עליהם דיבור. ולא סתם, כי Bonafide הם חגיגה של אנרגיות מתפרצות. אפשר שיהיו מי שיגידו שהז'אנר הסגנוני שייך לשנים אחרות (וראה השפעות ניכרות של הפרודיג'י, דאפט פאנק, אנדרוורלד, כמיקל בראדרז ודומיהם), רק שכאן ב־Deli הכאן ועכשיו מנצח בגדול.

ולהלן השמות: ג'וני קיי, מתופף; בן קריספין, גיטרה; עידו פרידמן, שירה ואבלטון לייב (סיקוונסר שבניגוד לסיקוונסרים אחרים מאפשר יצירה בזמן אמת ולא בהכרח בהכנה מראש); נעם לוינברג, אודיו. האחרון מתפקד בעצם כמעין סאונדמן, מסתובב בקרב הקהל חמוש באייפד שמחובר למחשב, שמחובר למיקסר שעל הבמה, ומפעיל אפקטים בהתאם לאווירה בקהל. קצת מוזר, אבל גם אשר ביטנסקי, הידוע לטוב ממקורות אחרים, קשור ללהקה: "אשר עוסק בפיתוח חו"ל, כיוון וקידום", הם אומרים.נכנס לדם, למוח, לנשמה. Bonafide בהופעה באברקסס:והאווירה לוהטת. עד כדי כך שהחלל הקטן של ה־Deli הופך למגה מועדון, והעליות והירידות בווליום ("כי זה מה שאופייני בז'אנר", ואני מצטט מפי חברי הלהקה) מביאות את הקהל לידי אקסטזה המונית. חייב הסבר. Bonafide מחברים אלקטרוניקה למוזיקה חיה, ללא מוניטורים. המוניטור תקוע אצלם באוזניות, החי הזה הוא תופים ושירה (אם לקולות והזעקות שיוצאים מגרונו של פרידמן אפשר בכלל לקרוא שירה). האלקטרוניקה סנטימטרים מאחור, המון אלקטרוניקה (לא אכנס לפירוט), עטופה בנורות צבעוניות מנצנצות.

זה עושה רושם, זה דופק באוזניים, נכנס לדם, למוח, לנשמה. קשה להתחמק. חייבים להתקרב, מי שעומד מאחור מפסיד, כי לפחות כאן ב־Deli, מה שרואים זה אורות, עשן וזהו. התחלתי מאחור, המשכתי לקדימה. מרפקים להדיפה נימוסית והנה עומד אנוכי מולם, מחובר באינפוזיה וירטואלית לסאונד אנד ויז'ן המידבק של Bonafide. יחידה נוספת מהופנטת נעלמת אל תוך האזור האוטונומי הארעי של העיר.

Bonafide. ד' 19.12. Deli

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ