בא בלילה: הקהל מחבק את הבילויים - ביקורת הופעות - הארץ

בא בלילה: הקהל מחבק את הבילויים

רוב רובם של האמנים אצלנו לא אוהבים ללכת נגד ארצם/מדינתם/ממשלתם, ואצל הבילויים אין אלוהים, אין מדינה, אין מגבלות, אין פרות קדושות. והקהל אוהב את זה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

הבילויים, להקה אבסורדית. ראש חץ אנרכיסטי, חוגגים דיכאון, כיבוש וייאוש בשמחה, בהומור מקאברי, בכיף של שכול וכישלון, בחיבורים לצה"ל, שאול מופז, שוש אלמוזלינו, מטבח אל יהוד, חדר חושך, חיים משה, ג'וזף הלר, הלן קלר, דרדסבא, נפוליאון. אני משחק עם המילים, מתחבר ללהקה שכל הופעותיה סולד אאוט, ולא רק כאן בתל אביב. נדהם מעוצמת תגובות הקהל, חוגג את הקטע ההזוי שלהקת "שמאל קיצוני" מצליחה למלא את הבארבי עד אפס מקום. הופעה, ועוד הופעה, ועוד אחת מתוכננת ואולי עוד בעקבותיה. ולא שמדובר בסיפור פשוט. כי מי שעדיין לא יודע מוטב לו שיידע שפעם הם לא הרבו להופיע. שפעם הם התפרקו והחליטו שלא לחזור. שאז, כשקמה המחאה החברתית, קרה להם משהו ששינה את ההיסטוריה וגרם להם לחזור להופיע. הם הופיעו במאהלי השדרה ובאינדינגב, והופ, הפכו ללהקת המחאה. הכי מחאה שיכולה להיות כאן. כי להזכירכם, רוב רובם של האמנים אצלנו לא אוהבים ללכת נגד ארצם/מדינתם/ממשלתם, ואצל הבילויים אין אלוהים, אין מדינה, אין מגבלות, אין פרות קדושות, אין רצינות, יש רצינות. אבסורד, אמרנו. » הבילויים בהופעה - כל הפרטים

הבילויים שוחטים ושוחטים ללא רחם. ולמרות ואולי אפילו בגלל, ההצלחה שלהם אדירה. הטקסטים הפרובוקטיביים רק עושים להם טוב, אבל לא רק הם, כי הבילויים עושים יופי של מוזיקה. והקהל העצום והרב סוגד לכל מה שקורה מולו. כאילו לא עברו חמש שנים מאז שעשו הופעה "נורמלית", הם שוב כאן, וממגנטים בגדול. נועם ענבר וימי ויסלר, השניים המייסדים (התחילו כבר בתיכון לפני כ־16 שנה), עם הזקן (ובאמת שאי אפשר למחוק מהזיכרון את הקליפ הגאוני שלהם ל"באב אל ואד 38 א'"), מלווים במאיה דוניץ הסופר כישרונית (הארולד רובין, מידנייט פיקוקס ועוד ועוד ועוד) בקלידים קולות ושירה (שרה את "מטבח אל יהוד" ומרגשת), אייל תלמודי וגרשון וייספירר בכלי נשיפה ושיקו סיני בתופים. הסגנון המוזיקלי מסגיר אהבה למוזיקה באשר היא. תערובת קברטית נוסח קורט וייל (אופרה בגרוש), מוזיקה בלקנית, שירי קומזיץ, להקות צבאיות, ג'אז, רוק, בלוז, כליזמר, יפה ירקוני. זה יכול להישמע מוזר וזה לא, כי השעטנז הזה מרתק.  הסגנון המוזיקלי מסגיר אהבה למוזיקה באשר היא. הבילויים (צילום: שחף פולקוב) ונועם ענבר שר כל כך יפה. אז נכון שהיו גם כמה רגעים פחות מוצלחים, שבהם הראש מתנתק מהנעשה על הבמה ונודד לעבר הסמארטפון על מנת לבדוק מה עולה בגורל מדינתנו ומדינתם (ההופעה נערכת בכ"ט בנובמבר, יום הכרת האומות המאוחדות במדינה הפלסטינית. יש!), אבל אז, כשהם שרים את "חיליק פורצלינה מסתכל על המצעד" או את "כשנפוליאון יכבוש את עכו", אני מתמוגג מהנאה, מתבונן ממרחק עומדי על הקהל העצום והרב (כי כמה שניסיתי לא הצלחתי להתקרב לבמה), שכמו בכל מופע קאלט יודע מתי להניף יד לאוויר, מתי להצטרף לשירה, מתי לשתוק, מתי לרקוד. יופי של קהל, יופי של להקה. נפלא פה. נפלא פה. נפלא פה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ