עברי לידר בהופעה: הבימה כולה שלו

מי שזכה לראות את עברי לידר בתחילת דרכו ונכח בהופעה בצהרי שישי בתל אביב, יכול לראות את הדרך הארוכה שעבר אל פסגת הפופ-רוק הישראלי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

מתישהו באמצע ההופעה שלו בתיאטרון הבימה חושב עברי לידר בקול רם על כך שהוא לא התקדם הרבה מאז הסינגל הראשון שהוציא אי אז ב-1997. גם אז, כמו היום, הוא מספר, עסקו השירים שלו בחיפוש עצמי ובתשוקה לחום ולמגע.

» עברי לידר בהופעה - לכל הפרטים » "מישהו פעם": ביקורת אלבום

אז הנושאים הם אולי אותם נושאים, והנוסחה המנצחת של רוק רך ואלקטרוניקה עדינה עדיין שם, אך מי שזכה לראות ולשמוע את לידר בתחילת דרכו ונכח בהופעה בצהרי שישי בתל אביב, יודע שהוא לא מתכוון לכך באמת. שכן נראה שעברי לידר מודל 2012 לא מפסיק להתקדם ודווקא מוצא את עצמו, ממוקם בנינוחות בפסגה השלטת של הפופ-רוק הישראלי. עם שישה אלבומי אולפן שזכו לחיבוק חם מהמבקרים, הקהל ומשתתפי ישיבות הפלייליסט בתחנות הרדיו השונות, כתיבה והלחנה ליצירות מחול, קולנוע ותיאטרון והפקת אלבומים ללא מעט אמנים מקומיים, לידר יכול להסתכל אחורה בגאווה.

יכול להסתכל אחורה בגאווה. עברי לידר (צילום: נועה מגר)

הגושפנקה הבינלאומית שהוא מקבל לאחרונה במסגרת הפרויקט המשותף עם ג'וני גולדשטיין (TYP) וההחתמה בלייבל פולידור, שמשמש כשלוחה של חברת יוניברסל העולמית, יכולות גם הן להוסיף ולהרגיע, אבל לידר מתעקש להתרגש. מופע החורף החדש שלו הוא עוד מבחן חשוב שצריך לעבור בדרך, ואם לשפוט לפי כמות הסקרנים שהעדיפו להחליף את השמש התל אביבית הנעימה של סוף נובמבר באפלה של האולם המהודר של התיאטרון הלאומי, זהו מבחן מסקרן בהחלט. 

לבוש בקפידה כהרגלו (מה שנראה כמשפיע גם על הנגנים המחויטים שלצדו) מגיש לידר את הלהיטים המוכרים שלו, שבימים כתיקונם משמשים פסקול נעים לפקק אינסופי בנתיבי איילון ועכשיו על הבמה מקבלים נופך מלא ומשמעותי יותר. הקסם של "ליאונרדו" עובד לא רק בקולנוע אלא גם בתיאטרון, והיושבים באולם המחודש של הבימה מלווים אותו במחיאות כפיים קצובות. לידר מצליח לרגש, ויותר מזה, מצליח להיות אמיתי ונוגע גם בקטעים האינטימיים וגם באלו הקצביים יותר. הדבר בולט במיוחד לאור העובדה שהמופע שלו מרגיש מקצועי, מלוטש ומתוכנן מכל בחינה: סאונד נקי, עבודת תאורה מרשימה ומדויקת להפליא ותיאום מושלם עם החברים שלצדו (אפילו שינויי אינטונציה ספונטניים כביכול מלווים בהתייסות ראויה מצד מיתרי הגיטרות). בהצבת סטנדרטים של הופעה, עברי הוא בהחלט לידר. 

משאיר את הרוגע הגלגלצי בצד. עברי מארח את מוקי (צילום: נועה מגר)

על תקן ההפתעה (הראשונה ולא האחרונה) מופקד מוקי, שמקפץ את דרכו אל הבמה לביצוע משותף של "מזל טוב ישראל" המחאתי, משאיר את הרוגע הגלגלצי בצד ונותן את האות לפתיחתו של רצף קצבי וסוחף. "ניסים", שמגיע בתווך, מתווסף לדיבורים של לידר על הסמי-מלחמה האחרונה, ומביא לא מעט מהיושבים באולם לוויתור על הכיסא המרופד לטובת ריקוד על המדרגות בצד ומפגש עם “האנשים החדשים” שבא מיד אחרי. מתישהו מחליט לידר להחזיר את החורף עם ביצוע אינטימי ודי נדיר ל"חורף", שגורם גם לשמש בחוץ להרגיש לא נעים על כך שהופיעה פתאום. אחר כך הוא מנצל את סידור הישיבה על הבמה וממשיך לביצוע יפהפה של "אסתר אוכלת פחמימה" מהאלבום האחרון, שממחיש שוב את הכתיבה האלגנטית שלו והעיסוק בכמיהה לאהבה ששזור כחוט השני ברוב המכריע של שיריו.

מי שלא חזר לכיסא ממשיך לרקוד גם בהדרן, שמתחיל לאט ועולה בהדרגה עד לשיא. אחרי ביצוע נהדר ל"מרי לנצח" לידר מספר באריכות על התגלגלות העניינים שהביאה לכתיבת "בחום של תל אביב" (שנקרא במקור בשם ההולם יותר "פרחה במרצדס"). הוא מתחיל לשיר אותו לבד אבל הקול של שרית חדד מצטרף מיד, ולאחריו מגיחה גם דמותה אל הבמה. עכשיו כבר כולם עומדים, רוקדים ומסלסלים בהנאה. זה מסתיים לבסוף עם הגרסה של לידר ל"בוא" של ריטה (שנכחה גם היא באולם כצופה), ששולחת את כולם החוצה אל מעט השמש שעוד נותרה, שמחים ומסופקים. אנשים חדשים. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ