בא בלילה: ללכת לאיבוד עם מלכה שפיגל

נסחף אל מול הקול העדין והמלטף של שפיגל. ממוגנט אל חומות הסאונד של ניומן, אל הרצינות שבה הוא אוחז בגיטרה. אל הדרך שבה הוא מתכופף כדי להגיע למקסימום אפקט. הולך לאיבוד במוזיקה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

גילוי נאות: מלכה שפיגל כן חברה. עכשיו באוזןבר, רגעים לפני תחילת ההופעה, מתגבר החשש שאולי אתאכזב. שאולי אזדקק להתעמלות מילולית, לתמרונים סמנטיים של טוב ורע, להרס חברות בת שנים. ולא כך. אקדים מאוחר למוקדם - ההופעה של שפיגל באוזןבר זוכה עם סיומה לתגובתי הנרגשת: "וואו, איזו הופעה". לא יכול לעמוד בפיתוי. שולח מסר דרך הפייסבוק "היינו והיה נפלא".שפיגל (מינימל קומפקט, גיטהד ועוד כמה) מתחילה לאט, והקהל - היה המון קהל, האוזןבר בפיצוץ אוכלוסין - עדיין תחת השפעת הופעת החימום המוצלחת של אליוט (שרון בן־עזר מפוליאנה פרנק ועוד). על הבמה קולין ניומן, הבעל, הגיטרה, ומורשת Wire; רונלד ליפוק האנגלי (The Rococo Rot) על התופים; אורי פרוסט (כרמלה גרוס ואגנר, ריר והרבה נוספים) עם עוד גיטרה; וגיל לוז (951, ממבס) בקלידים. הפתיחה בעברית ("בסוף היום" מתוך "ראש בלטה"). כאילו היא רוצה להגיד "אכן, חיה בלונדון, אבל אל תשכחו שאני מכאן". ""Ammonite, שפותח את אלבום הסולו החדש והמהפנט "Every Day Is Like the First Day", הוא השני בתור.

» מלכה שפיגל בהופעה - כל הפרטים

משהו לא מסתדר ושפיגל מפסיקה באמצע השיר. קטעים כאלה מוסיפים מתח להופעות רוקנרול. אני אוהב אותם. מנסה לקלוט מה קורה. אוקיי, חזרנו. מתחילים מחדש. מרגע זה והלאה מדובר במצבי התרוממות, נסיקה לגבהים, שוונג בעלייה. שיעורי הבית נעשו בקפידה. מזמן שלא חרשתי אלבום חדש כמו את האלבום הנוכחי. עם כל האזנה חשפתי עוד נדבך, משהו אחר, מסתתר ומפתיע. וכאן, עכשיו על הבמה, אני נסחף אל מול הקול העדין והמלטף של שפיגל. ממוגנט אל חומות הסאונד של ניומן, אל הרצינות שבה הוא אוחז בגיטרה. אל הדרך שבה הוא מתכופף כדי להגיע למקסימום אפקט. הולך לאיבוד במוזיקה. נסיקה לגבהים, שוונג בעלייה. מלכה שפיגל (צילום: אורית פניני) ולמרות שיהיו מי שיטענו למונוטוניות, דווקא זו, שמלווה במעגלים רפטטיביים, היא שנכנסת לתת מודע. מניעה את הגוף במין תזוזות קטנות של היטמעות באווירה, של עיניים עצומות לרווחה, של כניסה לחללי תודעה היפנוטית. ומה שיפה כל כך זו העובדה שמדובר בלהקה חדשה שהתארגנה לצורך ההופעה בזמן כה קצר והצליחה להמריא. ומה שעוד יותר יפה זו המוזיקה עצמה. הצניעות והביישנות (היא ממעטת לדבר בין השירים) העוטפת, החיבור לניומן עם כל ההשפעות המבורכות של Wire (טיפולי סאונד ממכרים), הריקושטים למינימל קומפקט והחזרה לאלבומי הסולו הקודמים עם עוד כמה שירים בעברית (למשל "הכל זרם ביחד"). ואהדה מחבקת מקהל ואל קהל. זה שהגיע בהמוניו בחמישי שלאחר מלחמה מחורבנת וזכה להופעה מיוחדת שכזו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ