אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בא בלילה: האקסטרווגנזה של הלוניסיידל טנדנסיס

הקהל מילא את הבארבי על גדותיו, נלהב ושבע רצון מכל ג'סטה וצליל. אז נכון שההופעה הציגה רק 20 ולא 30 ומשהו מוזיקאים כמו באלבום, אבל מה לנו שנתלונן

תגובות

היה יפה בבארבי. קרני אור עושות סיבובים מעל ראשי הקהל, נורות צבעוניות מסביב, מסכי וידאו, במה עמוסת מיקרופוני שירה, כלי נגינה, זמרים, זמרות ונגנים. המון נגנים. כי לוניסיידל טנדנסיס (על משקל הסואיסיידל טנדנסיס הקליפורניים) הם מין סופרגרופ שכזה. פרויקט של משוגע לדבר, בריאן שטיינר, מפיק ניו יורקי עם אהבה לארץ הקודש, שהתחבר לאלרן דקל (פאנק'נ'שטיין) ולעוד 30 ומשהו מוזיקאים לאלבום "After the End" ולהופעה שמוגדרת כחד פעמית, שאולי שתהיה רב פעמית, כי המון מוזיקאים על במה אחת הם מגנט לקהל. והקהל מילא את הבארבי על גדותיו, נלהב ושבע רצון מכל ג'סטה וצליל. אז נכון שההופעה הציגה רק 20 ולא 30 ומשהו מוזיקאים, אבל מה לנו שנתלונן. להלן השמות: גבע אלון, קרולינה, קותי, איסר טננבאום, מיקה שדה, שחם אוחנה, שלומי אלון, גדי אלטמן, אייל דיין, רונן כוכבי, שי פרידור, ספי ציזלינג, סער קדם, מתן אשכנזי, דני דורצ'ין, שאנן סטריט, יאיר סלוצקי ועוזי רמירז. עושה רושם טוב. » Lunacidal Tendencies בהופעה - כל הפרטיםתיאורטית זה יכול להיות נפלא. חלק מהזמן זה גם היה. הצרה שרק בחלק. כי עם כל האקסטרווגנזה הסובבת, משהו שם לא בדיוק דפק נכון. לא צלח את היומרנות העצומה שמאחורי הפרויקט. כי עם כל הכבוד, יש גם מוזיקה, וכשזו נוגעת בFאנקי/גרוב, סטייל ג'יימס בראון ופרלמנט, עם כלי נשיפה וכל השאר, משהו כאן זועק אי רלוונטיות, חיקוי, ואפילו זיוף ז'אנרי (במקרה של מיקה שדה). או בארבע מילים – דיס איז נוט אמריקה. ואולי מדובר בסך הכל בטעם אישי. בעצם העובדה שהפאנקי הזה, למרות אווירת השמח העוטפת, אף פעם לא עשה לי את זה כמו שהוא אמור (נו, חוץ מג'יימס בראון, שהופעתו בסינרמה עדיין תקועה חזק במגירות הזיכרון הפרטי שלי). עובדה שהקהל התמוגג, ואפילו מעבר לזה. נתפס שבוי במהלך ההופעה, כולל מחיאות כפיים סוערות לסולו תופים מייגע של איסר טננבאום; כולל התלהבות בלתי מובנת מעצם הקראת התודות בסוף ההופעה. תודות שנמשכו לנצח, משהו שהיה גורר בארצות אחרות זעקות בנוסח של "קאט דה בולשיט, פליי דה מיוזיק". אבל לא כאן. קרני אור מעל ראשי הקהל. שחם אוחנה ורונן כוכבי (צילום: אורית פניני) ולמרות הכל, היו גם רגעים מרוממים, אפשר לומר -  ניצוצות. כמו הגיטרות המרתקות של עוזי רמירז וגבע אלון. כמו הסולו המרגש של אותו אלון בשיר הנושא "After the End". כמו החיבור שבין קרולינה לאלרן דקל ב"You're Not of this World". Fאנקי/גרוב/סול שלשם שינוי תפס אותי חזק. כמו הראפ של שאנן סטריט. כמו ציפורי הקעקוע על גבה של מיקה שדה. לסיכום: רספקט לפרויקט, פחות למוזיקה. היה יפה בבארבי.

» Lunacidal Tendencies. ד' 14.11. בארבי

כתבות שאולי פספסתם

*#