דודו אהרון בהופעה: דוגמניות ואנרגיות של משחק כדורגל

שלל להיטים, הופעת אורח חושפנית של שיר אלמליח ומעריצים שלא היו מביישים אוהדים במגרש כדורגל - השקת האלבום החדש של דודו אהרון מוכיחה שלמרות שמדובר בזמר גדול, הגיע הזמן לעבור לשלב הבא

יוסי חלילי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי חלילי, עכבר העיר

במשחקי כדורגל יש נוהג אינסטינקטיבי שכזה, שפועל על כולם בלי יוצא מן הכלל. כשמתחילה להתהוות התקפה של ממש וכשהכדור מגיע לאזור המסוכן, הגוף מתנתק אוטומטית מהמושב ומתרומם לעמידה. זה קורה בעיקר בכדי לשפר את זווית הצפייה, אבל גם כדי להכין את הגוף למקרה בו יזכה לקפוץ ולהימתח מאושר. בבת אחת יציע שלם נמצא על קצות האצבעות ועוקב בסקרנות אחר ההתפתחות בתקווה להבקעת השער המיוחל. כשההתקפה מתבררת לבסוף כעקרה, נשמעות הקריאות "שבת, שבת" (השמטת ה-ל' במקור) בכדי לאותת לאחרוני העומדים שאפשר ורצוי לחזור למצב ישיבה. שום גולים לא היו בתכנון אמש בהאנגר 11, בהופעת ההשקה לאלבום החדש, "ימים טובים", של דודו אהרון. אבל את ההמונים שמילאו את אולם ההופעות הרחב עניין רק דבר אחד - לעמוד. בעצם זה לא היה הדבר היחיד שעניין אותם, הם רצו גם לצלם - וכמה שיותר, ואם אפשר גם מקרוב אז בכלל טוב. את הקריאות "שבת, שבת" לא היה למרבה הצער מי שיצעק.דודו אהרון בהופעה - לכל הפרטים והמועדיםעוד ביקורות הופעה:ברי סחרוף בהופעה: כוכב הרוק שלא צריך ריאליטיאסף אבידן בהופעה: ערב לספר עליו לנכדיםבכניסה זה נראה מבטיח, עם שורות אינסופיות של כסאות שנפרשו למרגלות במת הענק שחיכתה לאהרון ולתזמורת שליוותה אותו, שכללה 13 נגנים לרבות פסנתר כנף, חטיבת כלי מיתר וזמרות ליווי. גם במת ההליכה הצרה שנבנתה במיוחד כיוצאת לכיוון הקהל נראתה מרשימה, וכמותה קירות הרמקולים התלויים מעל ואמצעי התאורה המתקדמים של ההאנגר. כל אלו הבטיחו רק טוב וחיכו לשריקת הפתיחה. כשזה קרה, היה אפשר, לשבריר שנייה ממש, לחזות באהרון שהתיישב במרכז הבמה וסביבו, בחצי סהר, הנגנים והמלווים, שעזרו לו לפתוח עם "זוכר" מתוך האלבום החדש. רק שמאותו הרגע ממש הכיסאות, כאמור, הפכו למיותרים וכל שאפשר היה לחזות בו היו חלקי הגב (במקרה הטוב) של אלו שעד לפני רגע ישבו מלפנים או מהצד. אם הייתה סיבה ממשית לכך, כמו קצב מוזיקלי מקפיץ שדורש תזוזה או עמידה – דיינו. אבל הפתיחה השקטה והמכוונת שהמשיכה גם בשני השירים הבאים לא הפריעה לקהל להפריע לזה שלידו.

תמיד שמח איתו. דודו אהרון בהופעה בהיכל התרבות:

מרים ומרגש בו זמנית לאהרון אף אחד לא הפריע והוא ניצל את הבמה הרחבה שלו עד תום. "אמא יקרה", שהוקדש לאמא שהגיעה גם היא (למרות ההופעה של ציון גולן, שהתקיימה באותה העת, כפי שדיווח אהרון בעצמו) הצליח לרגש לראשונה. הסיפורים על התמיכה והברכות שקיבל ממנה בהיותו ילד, שעזרו לו להגשים במרוצת השנים את חלום השירה שלו, הביאו את אמא אהרון לדמעות, שמאוחר יותר תתחלפנה בשמחה וריקודים על הבמה לצלילי "אין כמו אהבה". אחרי תודות לאימא, לאליקו - שנכח גם הוא בשורות הראשונות - ולמאזיני "רדיו לב המדינה" שזכו להאזין למופע בשידור חי, אפשר היה להתחיל באמת עם שיר הנושא מהאלבום החדש. כולם מסביב כבר יודעים את המילים (בכלל, תופעה שתחזור לכל אורך הערב), ואהרון לא מאכזב עם ביצוע צלול כהרגלו. בסיום הוא בוחר להקדיש את השיר לחברו הקרוב אייל גולן, שלא ממש זוכה ל"ימים טובים" לאחרונה. הקהל, בכל אופן, מוחא כפיים בטירוף, אבל גם עומד כבר יותר מדי זמן ורוצה גם לזוז קצת. אהרון מצדו לא מתמהמה יותר ופוצח במחרוזת להיטים קצביים משלל אלבומי העבר שלו, שכללה בערבוב את "בחור רגיש", "כסף ואלכוהול", "אהבה ראשונה", "הכל זה מלמעלה" ועוד. עכשיו זו כבר חפלה אמיתית ואהרון מרגיש חופשי לזוז ולהשתולל על הבמה. הוא באמת משתדל, אבל בניגוד למשה פרץ למשל, שעושה את זה באופן טבעי, על אהרון זה נראה קצת מאולץ. הכוח שלו טמון, ללא ספק, בקול הנקי והעוצמתי שלו, וההתעקשות לנצל את כל המטראז' הארוך של במת ההליכה לא באמת נדרשת.

מכאן והלאה יהיו שני סוגים עיקריים של שירים: בלדות שקטות ואיטיות שמנסות לרגש ומצליחות לפעמים – בעיקר בביצוע מאלף ל"אבא סלח לי" וגם ל"קרוסלה" של בן ארצי במקור - ומחרוזות פופ ים תיכוני לוהטת מרפרטואר הלהיטים שלו עד היום, כמו "דובדבן", "רומנטי או סימפטי" ו"תגידו לה". אם לשפוט לפי מדד הקהל - כשהקצב טוב הכל טוב, וכל עוד אפשר לזוז במקום לשבת הרי זה משובח. במת ההליכה הופכת מתישהו גם למסלול תצוגת אופנה מאולתרת, כששלל רקדניות מתהלכות עליה כהקדמה לאורחת מיוחדת – הדוגמנית שיר אלמליח, שמככבת בקליפ של השיר הבא "האוטו שלי היופי שלך". בקשר לאוטו זה לא ממש ברור, אבל היופי של אלמליח משאיר גם את אחרוני הצופים בהלם כשהיא פושטת את מעיל החורף שלה ונשארת בבגד גוף חושפני על הבמה.

דודו אהרון הוא זמר מצוין. הוא יודע לשיר, לשלהב את הקהל שלו וגם מצליח לכתוב, להלחין ולייצר לא מעט להיטים, עבורו ועבור אמנים אחרים. אין ספק שמי שהגיע לראות ולשמוע אותו אמש, קיבל בדיוק את מה שהוא רצה. אך מה שקצת מעיב על החגיגה היא השאלה עד כמה יוכל מי שלא מכיר את החומרים של אהרון להתחבר אליו כזמר וכמבצע, ויותר מכך: עד כמה יוכל אהרון להפתיע ולגוון במנעד הבחירות המוזיקליות שלו. כרגע זה נראה שעם כל הכישרון והיכולת, הוא עדיין צריך לעבוד קשה בכדי ליצור סביבו התעניינות אמיתית במחוזות שטרם זכו לשמוע אותו שר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ