ברי סחרוף בהופעה: כוכב הרוק שלא צריך ריאליטי

בלי להיות שופט, בלי להתפשר על המוזיקה ובלי קיצורי דרך – ברי סחרוף לא מפסיק לשנות ולעצב את הפסקול המקומי. עם עיבודים מיוחדים ומינימום מלל, הוא כבש אתמול את בארבי תל אביב

יוסי חלילי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי חלילי, עכבר העיר

קצת לפני היציאה מהבית לכיוון הבארבי אתמול בערב, הטלוויזיה בסלון עדיין דלוקה, ועל המרקע מופיע מישהו ששואף להיות הכוכב הבא. הוא מבצע את "עוד חוזר הניגון" שכתב נתן אלתרמן והלחין נפתלי אלטר. הוא חושב שזה שיר של ברי סחרוף, ולא יודע שקדמו לגרסה הזו עוד כמה ביצועים ולחנים. שעתיים וחצי מאוחר יותר, כשאותו שיר סוגר את ההדרן הראשון בהופעה של סחרוף, זה מרגיש הכי רחוק מתכנית הטראש ההיא, שמקדשת את הכוכבות אבל נגועה בכל כך הרבה חובבנות. שכן אחרי מנה גדושה ומלאת כל טוב מהרפרטואר הבלתי נדלה של מי שפעם נחשב לנסיך הרוק המקומי והיום הוא כנראה הדבר הכי קרוב למלך, מתקבלת התחושה שבכדי לגעת בשמיים צריך קודם לעשות כמה צעדים על הארץ. ובדיוק כמו בשיר של אלתרמן, לא לחפש את הקיצור אלא להוסיף ללכת ולחוות באמת את הדרך שנפקחת לאורך.» ברי סחרוף בהופעה - לכל הפרטים ולרכישת כרטיסים» ההופעות החמות של החורף» כרטיסים לאירועים הכי שוויםברי סחרוף הוא קונצנזוס בלתי מעורער במוזיקה הישראלית. זה לא תמיד היה ככה ולקח לו לא מעט זמן להגיע למעמד הזה, אבל בשני העשורים האחרונים לפחות הוא לבטח אחד האמנים הפוריים, המושמעים והאהודים בישראל. ההופעות שלו תמיד מלאות, גם מבלי לככב על כס שיפוט בתכניות כאלה ואחרות בפריים טיים, והוא מתרכז בעיקר בלעשות מוזיקה ולא בלדבר עליה. נדמה שלהגיע להופעה סחרוף, זה דבר שמשול להגעה למסעדה טובה – אתה יודע שיהיה טעים, אתה רק לא בטוח איך יגישו לך את זה. ואם השיר שאתה הכי אוהב לא נמצא במקרה בתפריט, תמיד יהיה לפחות עוד אחד להתנחם בו. גם הקהל ההטרוגני (גילאי 17-70, גברים נשים וטף) הגיע רעב, ובחלל ההופעות התל אביבי נרשמת צפיפות יתר. חם, חם בבארבי, ו"חם על הירח" מתחיל להתנגן ראשון לקול התשואות. מגובה בנבחרת רצינית שכוללת בין השאר שמות כבדים כמו אורן לוטנברג, בנו הנדלר, ניר מנצור, גידי רז ושי צברי. הוא ממשיך הלאה ל"נחמה" מהאלבום האחרון, ואז חוזר אחורה ל"עיר של קיץ". בתום חודש נובמבר החם ביותר ב-60 השנים האחרונות, כולם בקהל יודעים ש"בתל אביב אין סתיו". את המאוול המפורסם של שושן מבצע צברי בכישרון, ואילו הסאונד היה מעט יותר טוב - אפשר היה ליהנות מזה אף יותר. לסחרוף זה פחות מפריע, והוא פוצח בתנועות ריקוד מרוקאי שאט אט הופך עם הקצב שברקע לריקוד תימני. צברי כבר עם קופסת פח גדולה ביד, מתופף ושר "יא הזלי", שיר תימני מסורתי. הבארבי כמרקחה. 

כבר לא נסיך, מלך. ברי סחרוף בהופעה:

לא עומד במקום  בכדי להרגיע את העניינים מגיע מיד רצף שירים מהמחלקה האלטרנטיבית ("הדמעות של לילי" המצוין, "רועד" ו"הזיות"), שמשקיט קצת את הקהל אבל ממלא אותי באושר גדול ובכמה זיכרונות התבגרות. כך זה נמשך, בלי סדר ממשי, ובמעבר בין קטעים "להיטיים" באופיים לבין כאלו שלא, מתגלים גם סימנים של חולשה במופע של סחרוף. זה קורה לא פעם שהרצון הטבעי שלו ושל החברים על הבמה ללכת לאיבוד עם העיבוד, והניסיון לחדש תוך כדי תנועה מוביל לקצת בלבול וחוסר סדר. בפעמים שזה מצליח לעומת זאת, למשל ב"אבק בנעליים", זה פשוט מעולה. הגרוב שמתגנב פה ושם לעיבודים עובד לא רע בכלל (השפעות רגאיי ודאב ב"ככה זה" וב"בסוף של יום") ודווקא כאן נדמה שסחרוף יכול להפגין קצת יותר פתיחות.

הוא לא מדבר הרבה במהלך הערב, אבל כשהוא כבר עושה את זה הוא מזמין לבמה בהפתעה את מיכה שטרית שעולה לביצוע משותף של "שביר" שמוקדש לאריק איינשטיין ז"ל. בצירוף מקרים מוזר מודיע הסלולרי על פטירתו של ספי ריבלין ממחלת הסרטן, והנה עוד גיבור תרבות שנשבר והלך. האווירה הנוסטלגית ממשיכה הלאה גם ל"סוף הקיץ" שכתבו השניים יחד ולקטעי סולו של שיטרית, שמזכירים תקופה בה נדמה היה שהדברים מתנהלים קצת אחרת, קצת יותר טוב. ואולי זה רק נדמה. "כמה יוסי" שמגיע בהמשך עם הרבה כוח רושם עוד שיא, וגם "אין קץ לילדות" זוכה לשיתוף פעולה מרשים מצד הקהל, בדרך לשני הדרנים וסיום פסיכדלי עם "ארץ זרה". "הגיע הזמן לחזור הביתה" הוא זועק שם, "הגיע הזמן רק להיות". ברי סחרוף ימשיך בוודאי להיות אמן הרוק המוביל והחשוב בארץ גם כשנחזור הביתה. הוא יצליח לעשות את זה בזכות העובדה שהוא לא נכנע לתכתיבי שוק הבידור העכשוויים ולא נותן להם להסיט אותו מן הדרך, בזמן שהוא ממשיך לשכתב את פסקול הרוק המקומי ומוסיף להוכיח לכולם בכל פעם מחדש, שהדרך עודנה נפקחת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ