אסף אבידן בהופעה: ערב לספר עליו לנכדים

עם כל הלהיטים, עם כל הנשמה ובלי לפספס את פרשת הזמר המפורסם, אסף אבידן הרעיד את האנגר 11 בתל אביב. ככה זה כשאמן מחובר ליצירה שלו

יוסי חלילי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי חלילי, עכבר העיר

לקראת סוף ההופעה שלו אמש בתל אביב, אסף אבידן הכריז שהוא מתכוון לבצע שיר חדש. יחד עם ההתנצלות על העובדה שהוא והחברים על הבמה לא ממש הספיקו להתאמן עליו כמו שצריך, אבידן מספר על תהליך הלידה של הקטע ועל ההתנגדות של אנשי הלייבל שלו בחו"ל ליצירת קטעים חדשים, בזמן שעדיין לא תמו מאמצי השיווק של אלה הקיימים. הוא מפליג ומגיע עד למייקל ג'ורדן של שנות ה-90 והסעיף המיוחד שלו בחוזה מול שיקגו בולס שנקרא “For The Love Of The Game”, ושאפשר לו לעשות כאוות נפשו על המגרש ומחוצה לו. ואם להשמיט את המילים הגסות שאותן בחר אבידן להפנות כלפי השיקולים היח"צניים והחיצוניים הללו, אזי שהוא הבהיר לכל מי שרוצה (או לא רוצה) לשמוע שהוא כאן בדיוק בשביל זה. שכן אהבת המוזיקה במקרה שלו היא משהו שנראה כלא תלוי בדבר אלא בדבר עצמו, והיצירה שנובעת מתוכו לא מתחשבת בלוחות זמנים מלבד אלה של הלב. זה יכול להישמע מעט נדוש וקלישאתי, אבל מי שחזה בו מופיע, זועק ומתמסר על הבמה לא יכול לטעות – אסף אבידן עושה מוזיקה כי הוא אוהב ומאמין בה. למזלו ולמזלנו, הוא עושה את זה טוב.אסף אבידן בהופעה - כל הפרטים והמועדיםהמדריך המלא להופעות חו"למאז פרץ לתודעה יחד עם המוג'וז ועם הקול הצווחני והמיוחד שלו, הספיק אבידן להשאיר חותם ממשי על תעשיית המוזיקה המקומית, וכן להרשים לא מעט מפיקים ומוזיקאים מעבר לים. אלבום הסולו שלו Different Pulses שיצא ב-2012 כבר הוחתם בלייבל המכובד Polydor מבית Universal העולמית, וסיבוב ההופעות שהגיע בעקבותיו כבש בין היתר עשרות במות ופסטיבלים ברחבי אירופה, והביא אתו עשרות אלפי מעריצים חדשים. את שתי ההופעות האחרונות שלו התכבד לארח החלל המודולרי של האנגר 11, שלבש חג לכבוד המאורע, והתהדר בטריבונת ישיבה שנבנתה במיוחד עבור אלה שהשקיעו טיפה יותר במחיר הכרטיס. ממש כמו מייקל ג'ורדן. אסף אבידן (צילום: אורי בהט)

זה נפתח עם רצף קטעים מאלבום הנושא (differenet pulses, cyclamen ו-a choice & a gun) שזכה כמתבקש לייצוג מכובד במהלך הערב, אבל נמשך דווקא עם חזרה לאי.פי הראשון מ-2006 ול-this cool מתוכו. הפולק הקצבי מהמקור נזנח לטובת פסיכדליה רוקיסטית עם סולואים (גיטרה, קלידים, תופים) מלאי פאתוס ובונוס בדמות סימפול ווקאלי של אבידן ל-roots, rock, reggae האלמותי של בוב מארלי, לרבות התנועות על הבמה. תענוג. משם עולים ובאים ללא סדר ממשי היילייטס משלל אלבומי העבר, כשאבידן מקפיד לא לקפח אף אחד. פולק, רוק והרבה בלוז מתערבבים בחופשיות, ואפילו כמה סלסולי גיטרה (נדמה לי ששמעתי את הליין של "הופה" של עומר אדם!) ומקצב שלושה רבעים מתגנבים להם ב-613shades of sad. בין לבין הוא גם דואג להתבדח ולבדוק שכולם בסדר וגם לנדב אנקדוטות וסיפורים שברוב המקרים קשורים לשירים המתנגנים. בכלל, אבידן הוא לא מסוג הזמרים שמחזיקים פאסון קריר ושומרים על דיסטנס. בטבעיות מעוררת קנאה הוא מרשה לעצמו להיפתח ולהתחבר לאלו שמולו, ווקאלית, פיזית, קונספטואלית. על הבמה הוא נותן את הכל, זז ומתנועע ללא מעצורים ומנצל את כל האוקטבות של הגרון האדיר שלו בכדי לא להשאיר אף אחד אדיש. גם כשהוא עובר למוד שקט יותר ב-conspiratory visions of gomorrah או ב-maybe you are הוא מצליח להישאר אמיתי ולהעביר את הרגש מבעד לצלילים ואפילו בביצוע ל”מבול” של רונה קינן (שמלווה את הטור הזה כגיטריסטית) זה נשמע נכון ויפה. כשהזוגות מסביבי מתחבקים בזמן שאבידן שופך את הקרביים ממול זה הופך בהיר יותר. שכן נדמה אז שאם אין לך אהבה אתה מבין בדיוק על מה הוא מדבר. אם יש לך אחת, אתה מחבק אותה חזק חזק שלא תעזוב, שלא תהפוך אתה להיות מושא שיר של אסף אבידן. גרון אדיר. אסף אבידן:

את התפאורה המושלמת לכל הנ"ל מספקים התאורה הנפלאה והמדויקת והסאונד המשובח שנראה והשתפשפו היטב במהלך הטור ומגיעים כמקשה אחת עם המופע הזה, בכדי להוסיף לו עוד איכות ומקצוענות שלא תמיד נמצאים במחוזותינו. שאפו. reckoning song שנפתח בפריטת פלמנקו מרטיטה זוכה לתשואות הצפויות, ומוביל להדרן של ארבעה שירים פלוס בונוס לשיר חביב הקהל (weak) שאבידן ניאות לבצע בשמחה, לא לפני שהוא מספר כמה מתוקה הבייבי שלו (עזבו, לא ניכנס לזה) וגם לא מתאפק ומשלב קצת אקטואליה (משפט על פרשת הזמר המפורסם והקטינה שהיו שיחת היום בתור לכניסה ובמופע החימום).

אסף אבידן נמצא היום במקום שלא הרבה מוזיקאים, וודאי לא ישראליים, מגיעים אליו. עם רפרטואר עשיר שזכה לאישורם של הקהל ושל אנשי התעשייה ועם דרך חדשה שהפכה במהרה גם היא להצלחה בינלאומית נדמה שהשמיים הם הגבול עבורו. אם הוא ימשיך להיות נאמן לעצמו ובו בזמן לרענן ולחדש את היצירה שלו, סביר להניח שיום אחד בייבי, כשנהיה זקנים, נוכל להיזכר ולספר על הערב הזה לנכדים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ