יהוא ירון בפסטיבל הפסנתר: קברט משוגע ורגיש

אפילו האולם הקטן והאינטימי בסוזן דלל לא מצליח לדכא את האנרגיות המשתוללות של יהוא ירון וחבריו

טל מרמלשטיין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל מרמלשטיין, עכבר העיר

במבט ראשון, התדמית המעונבת של פסטיבל הפסנתר הממוסד נראית לא קשורה וזרה למילות השירים הארוכים, הפרועים, הלא מתחנפים של יהוא ירון, אחד היוצרים העצמאים הבולטים, המוכשרים והעסוקים בתעשיית המוסיקה המקומית. בדרך לאולם ירון ירושלמי בסוזן דלל, אני תוהה האם האולם, על כיסאותיו הסדורים והבמה האינטימית שלו, לא יחנקו את האנרגיה הדרמטית והמשוחררת שמאפיינת את ההופעות של מי שהוכתר כ"נסיך האינדי". החשש מתפוגג ונעשה לא רלוונטי ברגע שירון וההרכב שמלווה אותו עולים לבמה, לקול מחיאות כפיים אוהבות. ירון פותח עם "קומי", אחד משירי האהבה היפים מהאלבום הקודם שלו, "דברים יומיומיים כאלה". העיבוד האיטי, הקטן, בליווי הקולות השניים של רות דולורס וייס והילה רוח ("כלבי רוח") והפסנתר הנוגה של עדי רנרט, מספקים רמזים קטנטנים לעתיד לבוא – עיבודים רכים ועשירים לשירים משני אלבומי הסולו. וכמובטח בחוברת הפסטיבל – שירים שהלהקה תבצע לראשונה על במה.

» פסטיבל הפסנתר 2013 - לכל הפרטים» כבש מחדש את העיר הלבנה: אריאל זילבר בפסטיבל הפסנתר» טברנה במערב הפרוע: הבילויים בפסטיבל הפסנתר» שעה של כיף אלגנטי: קרולינה בפסטיבל הפסנתר» יאיר לפיד של המוזיקה הישראלית: עידן עמדי בפסטיבל הפסנתר

זאת לא הפעם הראשונה של ירון בפסטיבל הפסנתר, והוא מרגיש בבית. הוא לובש חולצה שחורה, מעט קרועה, ומכנסיים שחורים, והוא יחף ונרגש – כל אלה כבר הפכו מזמן לסימני ההיכר שלו. על הבמה, בנוסף כאמור לוייס, רוח ורנרט, נמצא המתופף המבריק אביב ברק ושי לוינשטיין בגיטרה. ירון לא משתמש במיקרופון, אלא ניגש לאמצע הבמה וצועק לעבר הקהל: "ערב טוב". ירון ממשיך עם ביצועים ל"מיתוס שלך" ו"אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה" מהאלבום האחרון שיצא ביוני השנה, "אמן השכנוע העצמי". וייס ורוח מספקות קונטרסט מלודי נעים לקולות הגבריים המחוספסים של ירון ולוינשטיין. עם זאת קצת מוזר לחוות את וייס - יוצרת נפלאה בעלת קול ייחודי וגדול – בתפקיד ווקאלי משני ולא כקול ראשי. לאורך הערב קיוויתי שתינתן לה ההזדמנות לפתוח את פיה בצבעוניות העזה שמאפיינת אותה. אבל זה הערב של יהוא, וההרכב המוכר עוטף את שיריו החשופים באהבה גדולה ובתיאום מושלם.

מגוון של סגנונות, יהוא ירון:

בהמשך, ב"היא", ירון שר בהתכוונות מלאה: "המחשבות שלי נושמות את האוויר שלי איתי", ונדמה שאין משפט מתאים יותר כדי לתאר את ירון הפרפורמר: תואם מושלם בין נפש סוערת לגוף, בין הפנים לחוץ. המילים החזקות, המטרידות, שלעיתים נדמות כמו תפילות זעם נבואיות, מוצאות ביטוי חיצוני בתנועות הגוף הגמלוניות אך החינניות של ירון. הוא נע על הבמה כל הזמן, מתבלבל כמה פעמים במילות השיר, אך יש בבלבול הזה חן, הקהל סולח לו. ב"נמלים קטנות" הנפלא באה לידי ביטוי יכולת הנגינה הוירטואוזית של רנרט, שמקבלת איכות קברטית, בשילוב התופים החזקים של ברק. ב"ניפול" נכנס לבמה עוזי פיינרמן מלווה בבנג'ו, ולכמה דקות נדמה שנחתנו בלואיזיאנה או בטנסי.

הערב עוטה על עצמו סגנונות עשירים ומגוונים – פולק, גוספל, בלוז, ג'אז, תערובת קברטית מכשפת שמשתלבת נהדר עם השירים האפוקליפטיים של ירון, למשל ב"ניפול": "אם הלילה יפלו השמיים/ אל תדאגי/ אני אתפור אותם שוב/ אך אתפור רק מעליי, וב"עייפות (שיר אהבה) : "יתומי מלחמה רעבים/ צועקים את השם שלי/  כשדממה אמיתית, מיובאת מבחוץ/ מזרה אימים ברחוב/ בו אני גר".

את "אהובתי אמת צרופה", שיר הנושא של האלבום, להגדרתו, הוא מקדיש לאשתו, מירב. "ואני הולך לטעות במילים", הוא אומר, מקבל עליו את דין ההתרגשות. ב"זה לא זמן טוב לכתוב שירים", הוא עוזב את הבמה ורץ ריצת אמוק בין הבמה לקצה האולם וחוזר חלילה. הוא מתיישב על המדרגות ושר לקהל, קופץ, כמעט נופל. אין שום דבר חרישי בזעם של ירון. כל הרשמיות והטקסיות של הפסטיבל לא מצליחה לדכא את היצירתיות הספונטנית שלו. את השיר האחרון לערב, "בכלל לא אמיתי", הוא מקדיש לבתו איילה, "שתחגוג ביום רביעי יום הולדת שנה. שכל אחד יבחר ביצוע שהיה בסדר בעיניו ויקדיש אותו לבת שלי", הוא מבקש, מרגיש קרוב לקהל, מכניס אותו בלי שהיות לראות "מה מצויר לו בלב".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ