הבילויים בפסטיבל הפסנתר: טברנה במערב הפרוע

לקולות הצחוק של הקהל המרוצה פירקו הבילויים את האווירה המעודנת והמאופקת של פסטיבל הפסנתר. ימי ויסלר: "בשביל תרבות גבוהה, מומלץ לשלם ביוקר"

דגן ואלד, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דגן ואלד, עכבר העיר

להופעה הלילית של הבילויים בפסטיבל הפסנתר (השנייה מתוך שניים ברצף), הגעתי מבושם מעט. עד מהרה התברר שמדובר במצב האידיאלי ביותר עבור טברנת המערב הפרוע של הבילויים בסוזן דלל. מאיה דוניץ על הפסנתר, נעם ענבר על האקורדיון, ימי ויסלר על הבנג'ו ועודד גולדשמיט על הקונטרבס, פתחו את הערב עם "נפגש על החוף" הנעים. הערב, שקיבל את השם "מופע פסנתר בשחור לבן", כלל שלל אלמנטים של סרט מצויר. במרכז ניצבים ויסלר וגולדשמיט בלי למוש ממקומם, בעוד דוניץ וענבר מתרוצצים באופן משעשע בין הפסנתרים והכלים השונים על הבמה, על מנת להמחיז את הקברטיות הייחודית של המופע של הבילויים. רפרטואר ההופעה המשיך כשענבר זעק את קול נבואת הזעם ל"פירות הדר" ו"ליד בית השחי". בהמשך נטש את האקורדיון לפסנתר מעט מפורק, כשהוא נעזר בענף על מנת לנגן במצלתיים על הפסנתר. ויסלר עבר מהבנג'ו לכלי מיתר לא ברור, ושזר פנימה משפטים אופייניים להומור הידוע שלו.  » פסטיבל הפסנתר 2013 - לכל הפרטים» אריאל זילבר כבש מחדש את העיר הלבנה - ביקורת מופע» עידן עמדי הוא יאיר לפיד של המוזיקה הישראלית - ביקורת מופעאווירת המערבון המשיכה גם לשיר הנושא מתוך האלבום האחרון, שזרם לקליימקס מענג עם ב"בזמן האחרון". בתום הצמד הזה, אחרי ניגון צ'רלסטון משלישיית הגברים, עלתה דוניץ לפרונט בביצוע מקברי ומצמרר ל"הצעדה", כשהיא מנגנת על תוף. אחרי "זמר ספאות", זרם ההופעה מתגלה בחולשתו לשיר שלא מתאים לעיבוד לפסטיבל הפסנתר, "באב אל וואד 38/אי", מתוך אלבומם הקודם "שכול וכישלון". האווירה ההיתולית לכבדות השיר (יחד עם הסימפול המקורי עם יפה ירקוני), לא הצליחה להעביר את המסר הכבד של השיר.

שיא הערב (תרתי משמע כפי שאומרים שוב ושוב, חברי הלהקה), מגיע עם "מיס תבל", כשהחליטו לפרק את פסטיבל הפסנתר תרתי משמע. גולדשמיט שלא מש מהקונטרבס, ניגן, תוך כדי שהשלישייה פורטת מתוך פסנתר הכנף את המיתרים ומשחקת בו כחומר לקהל, במעין נבל אקזוטי. לקולות הצחוק של הקהל המשועשע, הלהקה פירקה, שברה ושחררה את האווירה המעודנת והמאופקת של פסטיבל הפסנתר.  האם זאת הפעם האחרונה? הבילויים בפסטיבל הפסנתר (צילום: דגן ואלד)

אחרי שביצעו את "ערב ערב" התאספה הרביעייה מאחורי הפסנתר להרביץ באופן מהנה את "שגר פגר", וחתמו את ההופעה ב"משהו כמו תה" (מתוך "שכול וכישלון"). הוילון ירד על הבמה לקול מחיאות הכפיים לדרישה להדרן. בהדרן ביצעו את "שוש אלמו זנינו", "אני מקיא" ו"חמש הצעות לפתרון הסכסוך", תוך שהם משלבים את השיר האחרון בניגון הרמבטיקו מאחורי וילונות סגורים כשהקהל עוזב את האולם.

על פי הקומוניקט של פסטיבל הפסנתר, נאמר כי הופעות אלו יהיו האחרונות לפני שיתפוגגו לערפל. האם זאת הפעם האחרונה? כשהמצב בישראל לא משהו, אפשר לנחש שהמחאה הבוערת עוד תבקע מהבילויים. בינתיים הם השאירו על הבמה של סוזן דלל מופע מבדר ומרתק, שבדומה למה שנאמר בקומוניקט, יתפוגג במציאות המדכאת והכואבת לשממה. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ