קרולינה בפסטיבל הפסנתר: שעה של כיף אלגנטי

אחרי היעדרות ממושכת, קרולינה חזרה לבמה לשעה וקצת של המון סגנונות מוזיקליים, גרוב ופאן. גם אסתר רדא היתה שם

טלי קושניר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טלי קושניר, עכבר העיר

לפני משהו כמו שלוש שנים, קרולינה היתה ה"הזמרת של הרווקות", בעיקר בזכות ההמנון "אף אחד לא בא לי". שלוש שנים חלפו, קרולינה מצאה זוגיות והביאה לעולם ילד, וגם התמה של השירים התחלפה מ"לא בא לי" ל"אהובי אל תאחר אלי", משירי יאוש של חיי הרווקות לשירי אהבה עם טאץ' פוליטי. יחד עם זאת, במופע אמש בפסטיבל הפסנתר, רוב הקהל הורכב מנשים. זה תפס את עיני כבר כשצעדתי לכיוון מרכז סוזן דלאל, ואושש עוד יותר כשנכנסתי לאולם המופע. גם קצת הגברים שהגיעו למופע, הגיעו עם (ואולי באיום של) בנות הזוג שלהם. אז בואו נבהיר משהו כבר עכשיו: קרולינה, ממש כמו לחם אחיד, היא מוצר בסיס שצריך להימצא בכל בית, ולא משנה אם מתגוררים בו רווקה מבוגרת, זוג מאוהב, או פרוד טרי. » פסטיבל הפסנתר 2013 - לכל הפרטים» אריאל זילבר כבש מחדש את העיר הלבנה  » עידן עמדי הוא יאיר לפיד של המוזיקה הישראלית

קרולינה חזרה מחופשת לידה ובגדול, במופע שהדרך הכי טובה לתאר אותו היא במילה "כיף". אני בטוחה שתסכים איתי הגברת הנחמדה שישבה לידי, ולא הפסיקה לרקוד במושב שלה לאורך כל ההופעה. המופע התחיל עם עמרי בר שהתיישב לפסנתר והחל לנגן מלודיה מתוקה. אז עלתה לבמה האישה והרעמה, לבושה בשמלת ערב שחורה ונוצצת, התיישבה על כיסא, ופתחה את ההופעה עם גרסה מינימליסטית ואינטימית של "משגע אותי". מלבד הפסנתר, לבמה עלו לאחר מכן גם נגן קונטרבס ונגן כלי הקשה. לקרולינה יש יכולות ווקליות נהדרות, זה לא סוד. יש לה קול צלול וייחודי מאוד שמזהה ומבדיל אותה מהשאר. היא יודעת למתוח אותו לצלילים ארוכים ומהפנטים, לגבהים רחוקים ועמקים נדירים. לרגע קצר היא גם יוצרת חווית ביט בוקס אנושי, כשהיא לוקחת על עצמה את תפקיד החצוצרה בשיר "צר לי צ'ארלי" שביצעה בהדרן.  זה המופע שלה. קרולינה (צילום: טלי קושניר)הקהל שמח לראות אותה, ובצדק. יותר מידי זמן שהיא נעדרה מאיתנו (מסיבות מוצדקות והכל). הבמה אינטימית, וליד קרולינה מסודר שולחן צד קטנטן עם מפה צבעונית ומנורת שולחן קטנה. בכלל, האווירה האינטימית היא קו מנחה לאורך כל הערב. התחושה היא שכולנו הוזמנו לסלון של קרולינה, להופעת ערב קצרה. היא מסיימת את השיר הראשון ומכריזה "She's back". טוב לשמוע, כי התגעגענו.

קרולינה ממשיכה עם שורה של להיטים כמו "מה אעשה עכשיו" ועיבוד מקסים ל"בלדה על אביר החופש ובת גלים", מזגזגת לווייב מזרחי קליל ב"אל תאחר", וממשיכה לגרסה חמודה של "Save Me From Myself". אחרי שהקהל כבר שלה, היא מזמינה לבמה את אסתר רדא. בניגוד למקרה עמדי ומקסימיליאן מהערב לפני, כאן האורחת יודעת את מקומה כשחקנית חיזוק שבאה לתמוך ולא לגנוב את ההצגה מהמופע המרכזי. רדא היא פרפורמרית מתוקה וחיננית, ואין ספק ששתיהן משדרות על אותו הגל (נדמה שלרגע, אפילו תנועות הגוף שלהן הסתנכרנו), אבל היא נבלעה קצת בתוך הקול וההילה של קרולינה, שבשלב מסוים אפילו התנסחה כסוג של מנטורית לרדא. השתיים ביצעו בסך הכל שלושה שירים יחד, בהם "Life Happens" של רדא, בגרסת בלוז מתקתקה ושיר נוסף מתוך הפרויקט של קותימן. וזהו, שלושה שירים ורדא סיימה. ובכלל, ההופעה עצמה היתה קצרה - שעה ורבע כולל הדרן. הגבלות של המקום או אופי ההופעות - זה לא אמור לעניין קהל ששילם מחיר מלא של 140 שקלים לכרטיס. אני בעד להשאיר אותנו עם טעם של עוד, אבל חבל שהטעם שנותר הוא קצת מריר. זזות ביחד. רדא וקרולינה (צילום: אודי יונש)

בקיצור, רדא הלכה, קרולינה ממשיכה עם "צל עץ תמר", חביב הקהל, ומשם עוברת ל"אף אחד לא בא לי", חביב קהל נוסף - רק בשכבת גיל אחרת לגמרי. בשלב מסוים, קרולינה מפנה את המיקרופון לקהל ומבקשת ממנו לשיר את הפזמון. אתם יכולים לנחש אילו קולות נשמעו (ואם לא, אני מפנה אתכם לפסקה הראשונה שוב). ההופעה מסתיימת עם ביצוע מקסים ל"פזמון ליקינטון" שמוקדש לקהל, לבעלה ולבנה הקטן. שיר הערש הזה עובד כל כך טוב עד שאני רואה מישהי בקהל מטה את הראש אחורה ועוצמת עיניים. אחרי הפוגה קצרה, החבורה חוזרת להדרן עם "So Far", הלהיט שהעלה לתודעה את הבנות נחמה, "שנסון ללבנון" וחותמת את ההופעה עם "צר לי צ'ארלי".

לסיכומו של עניין, קרולינה זה כיף. היא עושה מוזיקה אינטיליגנטית ומהנה, כזו שלא צריך להסתיר מאחורי פרגוד ה"גילטי פלז'ר". להיפך, צריך לרקוד ולחגוג אותה. בין אם מדובר בחומרים מהאלבום האחרון או מחומרים מוקדמים יותר (כשעוד היתה, רחמנא ליצלן, רווקה) קרולינה עוטפת אותם בנייר צבעוני כמו סקיטלס אך אלגנטי כמו וולרונה. ומזה, לא רק בחורות נהנות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ