עידן עמדי בפסטיבל הפסנתר: יאיר לפיד של המוזיקה הישראלית

הלהיטים עבדו יפה, העיבודים ליטפו את השירים ומארינה מקסימיליאן הוסיפה טאץ' נועז - אז למה ההופעה של עידן עמדי הרגישה כמו ערב פלוגה מסביב למדורה?

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

עידן עמדי הוא זמר מאוד נחמד. שר נחמד, מנגן נחמד, כותב נחמד ולא רוצה להרגיז אף אחד בדרך. המופע שלו אמש (שלישי) בפסטיבל הפסנתר היה גם הוא נחמד, אפילו נחמד מאוד. עמדי חבר למשה לוי, שעטף את לחניו ומילותיו של הראשון בנגיעות קלידים חרישיות (ועוד נגיע לפסנתר), בהרבה מיתרים (הגיטרה של עמדי, עוד, קנו, גיטרה בס וכינור) ובסלסולים ועיטורים יווניים/אנדלוסים. התוצאה הייתה כאמור, נחמדה. הפתיחה עם "כשכל זה יקרה", שיר שמגלם בתוכו את כל הפואטיקה העמדית, אם אפשר לקרוא לה כך - הפניה הטקסטואלית לאיזה "אומרים" מעורפלים או להבדיל "אתם" קולקטיבי משאירה את הזמר בגבולות המיינסטרים הבטוח. העיבוד הסולידי כלל את עמדי, גיטרה, מפוחית ונגינה עדינה של משה לוי על אחד משני פסנתרי הכנף הגדולים על הבמה. לעומת המיתרים הבוטחים, הפסנתר(ים) נשמע כמוזיקת רקע, ולא הוסיף או אתגר את הסאונד המוכר של עמדי. החיבור הטבעי בין עמדי לגיטרה שלו גרר אחריו, כאמור, מיתרים מסוגים אחרים, שעיבו את הנגיעות המזרחיות שהוא שוזר גם כך בשיריו. » ההופעות השוות של פסטיבל הפסנתר - המדריך המלא» אריאל זילבר כבש מחדש את העיר - ביקורת הופעה

בשיר השני כבר נכנסו צלילי אקורדיון, פסנתר נוסף, ובס שהחמיא לגוון הקול של עמדי. ב"אלייך" הוא דיבר על אכזבות שמתחפשות לתקווה, ב"דברים יפים לראות" הוא שר על יונית לוי המסכנה שצריכה כל ערב לקריין בשורות איוב וב"נגמר" הנוגה הוא נפרד מתקופה ומאהובה. משה לוי לא הוציא את עמדי מהקופסה של עצמו, לטוב ולרע. לא היו כאן גיטרות חשמליות בומבסטיות, או רוקנרול בועט. במובן זה מי שאוהב את עמדי קיבל אותו נקי, אולי כפי שהוא אוהב להציג את עצמו. הבמה של סוזן דלל הייתה אכסניה נכונה בשביל הפסקול הכל-ישראלי הזה, שיש בו הרבה צלילים שקל וכיף להתמסר אליהם. לפרקים נדמה היה שעם עוד קצת שיער לבן ועוד מספר קלישאות עמדי היה יכול לעבור כיאיר לפיד. נעים וחמים. עידן עמדי ומארינה מקסימיליאן (צילום: טל לוין)מכיוון שהוא משתמש בביטוי "זמר מדורות" (בשיר בעל אותו שם) כדי לתאר את עצמו, אני מרשה לעצמי לשאול את הביטוי הזה גם. אלא שעמדי רואה בכך סמל של אותנטיות, ומחמיץ את הפרובלמאטיות שבדימוי: זמר מדורות מנעים את זמנים של היושבים מסביב ותו לא. הוא לא יוצא מגדרו, לא מגיע לקצוות הביצוע והכתיבה ולכן מגביל את עצמו מראש. גם ב"כאב של לוחמים", השיר שהקנה לו את מקומו בנבחרת כוכב נולד, הוא לא זעק את הכאב שסיפרו מילותיו. זה היה שיר עדין מעדות ה"יורים ובוכים", שלא נותן דין וחשבון כן וצורב על הסיבות שבגללן אנחנו יורים, ועל המשמעות העמוקה של הבכי הזה. ההשלמה עם העולם משאירה את עמדי בעמדת המדווח, זה שמספר ומדבר על הקשיים, אך גם לא חושב שהמצב יכול להשתנות.

לו היו שלמה ארצי ומאיר בנאי מתחברים ללילה אחד של תשוקה, עידן עמדי היה בנם החוקי. נוכחותו של משה לוי בהפקה, רמזה על כך שעמדי גם קורץ קצת לכיוון שלום חנוך עם ארומה של הראל מויאל. היותו "קצת מזכיר כל מיני אחרים" הייתה לו לרועץ כאשר נכנסה לבמה האורחת מארינה מקסימיליאן. כי מקסימיליאן, בכל משקל שלא תהיה, לא דומה לאף אחד ושום דבר. היא לא נחמדה, היא מהממת, היא לא נעימה, היא מערערת. גם בשני השירים היחידים שלה, וגם עם קול צרוד ונמוך היא אכלה את עמדי בלי מלח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ