אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיפקס בהופעה: חאפלה לאנשים חושבים

בין להיט עכשווי לקלאסיקה אהובה, ההרכב הוותיק בניצוחו של קובי אוז סיפק ערב עמוס מסרים חברתיים ופוליטיים ששולבו בקלילות עם רגעי הכפיים. גם הפעם טיפקס הוכיחו שאפשר לעשות מוזיקה שמדברת גם לרגליים וגם לראש

תגובות
עושים שמח עם השכל. קובי אוז בהופעה
ליאור רוטשטיין

התגובה שקובי אוז הכי אוהב לקבל מהקהל שלו היא "האא?!", ערך שבטיפקסית מדוברת מיתרגם למשהו שבין זעזוע להנאה בלתי מוסברת. הוא הבין את זה כבר אז כילד בפסטיבל "שדרות-שיר", ההופעה הראשונה שלו אי פעם, שהשאירה קהל קצת המום אבל חידדה אצלו את התשובה לשאלה מה הוא מחפש לעשות לאנשים שמקשיבים לו: לגרום להם לחשוב קצת אחרת. או לפחות לגרום להם לחשוב קצת.

» טיפקס - לוח הופעות
» קרולינה והג'אז לא התחברו
» 
גבע אלון סיפק תצוגה מושלמת
» למה אנחנו לא מגלים חמלה לקניה ווסט?
» מדור מוזיקה עכבר העיר

מאז ועד היום כך נדמה, הוא לא מוותר על ההזדמנות לעשות את זה, גם אם בלא מעט מקרים לאורך הדרך הוא מקשט את חיצי הביקורת שלו טוב טוב בנוצות ורודות ומתקתקות. שירים קצביים ומשמחים של טיפקס כמו "הרבי ג'ו כפרה", "בתוך נייר עיתון", "ריקודי עמבה", "תן לי חתימה" ועוד הפכו במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד מהפלייליסט הישראלי החתונתי, בעוד אוז מנצל את הפלטפורמה ודוחף מתחת לסבבה גם כמה מסרים. תעשיית הבאבות והקמעות, הפערים החברתיים, המצב הכלכלי, תעשיית המוזיקה ואפילו קהל המאזינים - כולם חוטפים סטירה, אבל רואים חיוך מול העיניים. כל זה לא ממש הפריע למיינסטרים לחבק את אחת הלהקות החשובות שקמו בישראל, וחרף הביקורת והמעבר התדיר שלה בין סגנונות מוזיקליים שונים ומגוונים, הפכה טיפקס עד מהרה ללהקת כפיים שעושה שמח ומזוהה עם הצד הכיפי והמהנה של הרדיו. עם הופעות מעולות, אלבומים שנמכרים היטב ופופולריות גואה בעקביות, לטיפקס לא היתה בעיה להמשיך ולהצליף בכל מי שזז כשלצד המקל תמיד חיכה גם הגזר. אולם נדמה שבנקודת הזמן הזאת, אחרי שלל הגילגולים שעברה (לרבות ההתפרקות והקאמבק המוצלח של השנים האחרונות) וממרום 28 שנותיה, גם לטיפקס נמאס להתחבא. הלהקה המקומית המושמעת בישראל לשנת 2016 לא מפחדת לדרוש מהקהל שלה להקשיב, ובהתאם ההופעה שלה אמש בתל אביב הציגה גישה קצת  שונה לחאפלה המוכרת, כזאת ששמה את הכפיים מעט בצד ונותנת לשכל ולרגש לעבוד שעות נוספות.

הווידאו-קליפ של "עבודת כפיים", שיר הנושא מתוך האלבום האחרון, נבחר לפתוח את הערב, ולא בכדי. מעבר למחווה הנהדרת ללהקת שפתיים, הוא כולל בתוכו גם מסר עוצמתי ומפוקח שכולו סיפור התבגרות, כיאה למסר של הערב הזה. טיפקס מכריזה כבר בהתחלה שכפיים ומסיבות זה נחמד, אבל שיש דברים חשובים ומשמעותיים מאלה. תלאות מלחמת העולם השנייה של יהודי תוניס וארצות ערב וסיפור קליטתם בארץ למשל, שמשום מה אינם חלק מהנרטיב הנלמד כאן בבתי הספר אבל מסופר יפה ב"לא היה לנו כלום" שנכתב לפי סיפוריה של אמו של אוז שגם נכחה בקהל, או המסר הרלוונטי של "מר אלבז" שלוכד בו זמנית גם עוולות חברתיות בנות זמננו כנגד קשישים וגם קריצה עדתית סטריאוטיפית. נוסף לכך גם הסיפור הנהדר שהקדים את "Push The Button", הפיאסקו האירוויזיוני של טיפקס, שהופך למיני-מיוזיקל קצר ומענג עם הרבה מסר לאומה והסברים לאן נעלמו הדוז-פואה.

כיף גדול. טיפקס נותנים עבודת כפיים
ליאור רוטשטיין

בתווך של כל אלה, לא לדאוג, נמצאים שלל הלהיטים המוכרים והטובים, עם הסיפורים המצחיקים, ההתאמות, הריקודים והמחוות מלאות ההומור המודע לעצמו של אוז. האווירה של מופע הישיבה משתחררת כמעט לגמרי לקראת השליש האחרון של המופע, עוד לפני שהוא מכריז ש"תם החלק הפוליטי ועוברים לעשות שמח", עם "סמי וסומו", "התקליטן" והפעלות הקלאב בבריכה יחד עם הרוקדים בקדמת הבמה כנהוג. אבל למרות הסנריו המוכר, משהו באנרגיות ובתזזיתיות הידועות שלו נראה ומרגיש אחרת מהופעת האיחוד הקודמת ומשלל ההופעות שהגיעו אחריה. במקום כוס קטנה עם וויסקי שמבקשים זמרים בהופעות אחרות, לאוז יש כוס ענקית של תה עם נענע. חולי בהתאם לעונת השנה יכול להסביר את העניין, אולם נדמה שלא בזה מדובר כאן הערב.

התגבגרו יפה. טיפקס נותנים בראש
ליאור רוטשטיין

"לילה לילה טוב" החדש נותן רמז נוסף להתבגרות, וגם מילות השירים המוקרנות תמידית על המסך מוסיפות להן עוד נדבך של חשיבות כאילו מבקשות להיקרא ולהפוך מובנות יותר (וגם עוזרות לאוז להיזכר כשהוא מאבד את זה קצת ב"צמד איילות"). ההדרן נפתח כרגיל בסולו הפלמנקו של רמי יוסיפוב והאקוסטית שלו, ואז מוסיף עוד קצת רגש עם חוב אישי של אוז לסבא שלו והפיוט "אלוהי" שנתפר בעקבותיו. עם מחנק קל בגרון ובמעבר הדרגתי אנחנו עוברים ל"והפעם שיר אהבה" ולעוד להיטי קצב שיביאו קץ לישיבה ויובילו לסיום אקסטטי.לא הרבה להקות ישראליות יכולות להתהדר בהישגים שהשיגה טיפקס. מעבר למכירות, להצלחה ולפופולריות, היא הצליחה להישאר רלוונטית לאורך השנים ולחבר כמעט בלי מאמץ בין פריפריה לאליטה, ימין ושמאל, מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילוניים ולבנות בסיס רחב של ישראליות חדשה, שנותן הרבה כבוד לעבר ולא מפחד להסתכל אל העתיד. הלהיטים שלה עדיין כאן כדי לשמח וההומור המתפרץ שלהם לא נעלם, אבל נדמה שגלגולה הנוכחי מציג יחד עם כל אלה גם בשלות ובגרות אמיתית, שמשדרת נינוחות מסוג אחר, מהנה לא פחות. תחשבו על זה.

טיפקס בהופעה, האנגר 11 תל אביב, 10 בדצמבר.

*#