קרולינה בפסטיבל הג'אז: מסע נסיוני נטול רגש

למרות הפוטנציאל הגלום בחיבור המיוחד בין קרולינה לתזמורת הג'אז של תל אביב, ורגעים יפהפיים במהלך הערב, העיבודים המוזיקליים היו נטולי רעננות והזמרת הגדולה נשארה יותר מדי בצל, דבר שגרם לתחושה קלה של החמצה

יוסי חלילי, עכבר העיר | צילום: Gaya's Photos
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי חלילי, עכבר העיר | צילום: Gaya's Photos

היו רגעים מוצלחים, אבל לא מספיק. קרולינה שומרת על אופטימיות מוזיקת ג'אז, יודע כל מי שמנגן אותה או מקשיב לה, היא יותר מהכל ביטוי רגשי. זה נכון לגבי מוזיקה בכלל, אבל משהו בז'אנר הספציפי הזה דורש ביתר שאת חיבור מהותי ואמיתי לעצמך בכדי להבין וליהנות ממנו באמת. הפסנתרן ביל אוונס אמר פעם שלנסות לנתח ג'אז בכלים אינטלקטואליים משול לטירוף, כי ג'אז זאת פשוט הרגשה. ובשל העובדה שהרגשה היא עניין סובייקטיבי, קשה לנתח באופן אובייקטיבי ומוחלט את איכות ההופעה של קרולינה ותזמורת הג'אז של תל אביב בסינמטק תל אביב אמש. אולם 3, שהתמלא עד אפס מקום, הכיל מגוון רב של שומעים מגילאים ורקעים שונים, ובהתאמה לבטח גם רשמים ודעות מגוונות לגבי הערב הזה. זאת שתקראו כאן מיד, תטען שהנסיון המעניין לחיבור בין תזמורת הג'אז התל אביבית המעונבת ובין זמרת הנשמה קרולינה לא צלח במלואו. היו בו אמנם רגעים יפים ואפילו מענגים, אבל ביותר מדי חלקים של החיבור הזה משהו היה חסר: רגש.» קרולינה - לוח הופעות» פסטיבל ג'אז תל אביב - לוח הופעות» גבע אלון סיפק תצוגה מושלמת» למה אנחנו לא מגלים חמלה לקניה ווסט?» מדור מוזיקה עכבר העירלא תמיד הייתה בפרונט. קרולינה נשארת בצלהרעיון כאמור, מסקרן. תזמורת הג'אז של תל אביב מארחת ב-16 השנים האחרונות אמנים שונים ומשתפת איתם פעולה במסגרת פסטיבל הג'אז, שמציע עיבודים מהז'אנר לקטעים מוכרים ושונים בתכלית במקור. על העיבודים הללו אחראי מנהל התזמורת - הסקסופוניסט והמעבד עמיקם קימלמן, שלקח הפעם את הסול והגרוב של קרולינה והכניס אותם לתבניות ג'אז מגוונות. קימלמן, שניהל שנים רבות את בית הספר רימון והלחין ועיבד מוזיקה עבור מוזיקאים ישראליים רבים, התמקד, כך נדמה, יותר בתזמורת על כליה השונים ופחות בסינרגיה שבינה לבין האורחת, והתוצאה הסופית הייתה לרוב עיבודים ארוכים ונטולי רעננות, ששאבו את הגרוב הטבעי שמגיע בעסקת חבילה עם קרולינה כמבצעת. תצוגת התכלית של הנגנים השונים וביצועי התזמורת כמקשה אחת היו טובים (גם אם לא יוצאים מן הכלל) אבל גרמו לאורחת להישאר בצל לפרקי זמן ארוכים ומיותרים ויצרו תחושה של משהו שלא ממש עובד עד הסוף.יותר שימוש בקול שלה היה הכרחי. קרולינה בניסוי כליםכשקימלמן עלה על הבמה הצפופה עד מאוד באולם, שרגיל להכיל בימים כתיקונם מסך קולנוע בלבד, הוא הכריז על מסע מוזיקלי. אחרי ביצוע אינסטרומנטלי של התזמורת ל"פנס הרחוב" של שלום חנוך, זכר למופע הראשון שקיימה התזמורת עם הזמר באותו אולם (לא ממש הכרחי או קשור להמשך הערב), עלתה קרולינה ושברה את הקרח עם "היי" וחיוך קצר, כשהיא הגדירה את העניין כניסוי דווקא. המסע הנסיוני הזה נפתח עם ביצוע ג'אזי אוורירי ל"אף אחד לא בא לי" והתחיל טוב, לרבות ריף כלי הנשיפה המעולה מהקטע המקורי, אבל מיד גילה את מה שהיווה בעיה במשך מרבית המופע: ביצועים ארוכים ומסורבלים לעיתים, לרבות הסולואים השונים (הטובים כשלעצמם) של מי מהנגנים. קרולינה מצידה ניסתה להשתתף עם קריאות "בראבו" או קולות התפעלות קצרים מדי פעם, אבל ברוב הזמן נעה מצד לצד ולא ממש מצאה את עצמה בתענית השתיקה הנגזרת עליה. כשהיא קיבלה את ההזדמנות לפתוח את הפה ולשיר, יצא ממנה הקול הנפלא והמלא שלה, שצבע את הכל בגוון חמים ומעניין יותר. מעט חבל שהיא לא זכתה לזה יותר.ברגעים הנכונים זה עבד נפלא. קרולינה והתזמורת משתפים פעולה"צל עץ תמר" הגיע אחר כך בגרסת בוסה נובה רגועה ואיטית (מדי) ולמרות הקאבר המעניין של קרולינה, תמיד יעמדו לצידו הביצועים האלמותיים של זוהר ארגוב וזה המקורי של לילית נגר, ויציבו רף גבוה מדי לכל הבאים אחריהם. גם העיבוד הנוכחי לא שבר את תקרת הזכוכית למרות סולו נחמד ומעניין של נגן הוויברפון. שיר חדש של קרולינה בשם "טסת לחלל" זכה לביצוע סווינגי וחזר לבוסה נובה, כשלאחריו הגיע ביצוע לא רע ל-"Every Time We Say Goodbye", קלאסיקה ג'אזיסטית של קול פורטר. הביצוע הווקאלי של קרולינה מעלה רפרנסים לכמה מבצעות גדולות ומדגיש שוב את היכולות שלה לשיר ג'אז ומוזיקת נשמה, אם רק נותנים לה את ההזדמנות הראויה. קימלמן פינה את הבמה והשאיר את הזמרת לבדה עם התזמורת לביצוע של "אוף איתך", ולראשונה התגלה גם הפוטנציאל הגרובי בעיבוד, שסבל מדלות מסוימת אבל פיצה על כך בכמה אלמנטים ניכרים: פתיחה נהדרת של הפסנתר, סולו מצוין של חליל צד ובייס ליין Fאנקי שהפכו את הקטע הזה לטוב ביותר בערב. אחר כך הגיע ביצוע קודר מעט ל-"Happiness" וסוג של הארד-בופ (ג'אז עם אלמנטיים אפריקאיים יותר) ל-"Save Me From Myself", שבהיותו הקטע האחרון של המופע כלל סולו לכל נגן כמיטב המסורת.ניחוח קל של החמצה. קרולינה בפסטיבלירידה מהבמה אינה דבר שאפשרי טכנית בערב שכזה, אז במקום אומרים כמה מילות תודה ומפזרים חצי חיוך לפני ההדרן - ביצוע ג'אז סווינגי מעולה ל"צר לי צ'רלי", שכלל גם תפקיד ווקינג מדליק על הבס, חטיבת כלי נשיפה עם נוכחות ואת מיטב מצילות הרייד וההייאט של התופים. קרולינה, שסוף סוף באה לידי ביטוי ממשי, הוסיפה לשירה ולתזמורת גם את כלי ה"חצוצרה האנושית" המוכר שלה, עם סולו מבדר שהמשיך לדיאלוג עם נגן הטרומבון. התחושה של "כמה חבל שיותר קטעים במופע הזה לא נשמעו ככה" הדגישה מחדש את הפספוס ואת האפשרות להוציא יותר מן הערב הזה, והותירה את מחיאות הכפיים של הקהל עם ניחוח קל של החמצה. ההחלטה הברורה (והמובנת לעיתים) של קימלמן להבליט את התזמורת, הרבה פעמים על חשבון הזמרת האורחת, הובילה לתוצאה סופית שלא היטיבה עם אף אחד מהמשתתפים. נדמה שעם קצת ויתור על האגו והרבה יותר הקשבה אל הרגש, יכולה הייתה להיווצר כאן הרמוניה אמיתית, כזאת שחובבי ג'אז היו שמחים לחוש בה.קרולינה בפסטיבל הג'אז תל אביב, סינמטק תל אביב, 7 בדצמבר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ