רביעיית ברודסקי: מפילים את החומות המוזיקליות

שיר של ביורק, רביעיית מיתרים של שוברט ומחזור שירים עכשווי על ערים עם חומות: שום סגנון מוזיקלי לא זר לרביעיית ברודסקי, שהפגינה נגינה רגישה, מסעירה ואינטנסיבית לאורך תוכנית ארוכה ותובענית – והכול בעמידה

טלי לטוביצקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טלי לטוביצקי, עכבר העיר

רגע לפני שהם מופיעים במלון דן באילת, במסגרת פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית (שהתחיל כבר ביום שני ויימשך עד שבת, ה-1 במארס) עצרה רביעיית ברודסקי המפורסמת באולם ימקא בירושלים כדי לבצע מול חומות העיר העתיקה פרויקט בינלאומי חדש, מחזור השירים "עצים, חומות, ערים" שירושלים מככבת בו בצד שבע ערים אחרות. מלחינים ומשוררים מדרי (אירלנד), לונדון, וינה, ברלין, אוטרכט, דוברובניק וניקוסיה, ולצדם המלחין הישראלי-פלסטיני חביב האנה שחאדה, הגישו פרשנויות אישיות ומרתקות למוטיב של העיר המוקפת או החצויה על ידי חומה. ריבוי הסגנונות והשפות היה תובעני מכל הבחינות ולכל המשתתפים, אבל הרביעייה, עם זמרת המצו-סופרן המצוינת לורה ליקסנברג, הוכיחה שביצוע מחוייב ורגיש, שמתמסר באופן מלא לכל תו ותג במוזיקה, יכול לרתק את הקהל לכל אורכו גם כשמדובר ב"הארד קור" אוואנגרדי של ממש.

הבחירה של יוזמי הפרויקט לשלב בין חומות ועצים הניבה וריאציות שונות על רעיון העצים ששורשיהם משתרגים סביב חומות העיר עד שהם מפילים אותן, אבל גם התרפקות נוסטלגית בסגנון עממי, כמו ב"לונדון" המקסים של ג'וייסלין פוק (למלים של ריצ'רד תומס) על עץ התות שליד חומת לונדון. קשה להקיף את שלל ההתייחסויות האמנותיות, וטוב עשו מארגני הפסטיבל שכללו בתוכנייה גם הסברים מרתקים של המלחינים עצמם על הבחירות האמנותיות שלהם ועל תהליך העבודה שנרקם בין היתר– כך מתברר – בשיתוף עם הזמרת וחברי ההרכב. כל אחד מהפרקים היה יפה בדרכו, אבל בלתי נשכח במיוחד היה מבחינתי השיר שייצג את ניקוסיה, "לחומות יש אוזניים". החוכמה הגדולה שביצירה הזאת היתה בהבנה שהחומה האמיתית היא פנימית. כפי שמסביר המלחין יאניס קירייקידס, השיר עוסק בקושי לדבר בשפת אמך בקהילת מיעוט ובזמן של קונפליקט, ולכן בחר ליצור "חומת שפה": הזמרת שרה בשקט פונמות בטורקית, בזמן שחברי הרביעייה (בעודם מנגנים כמובן) מדקלמים את הטקסט באנגלית – כל מילה בנפרד, בזה אחר זה. כך מתפצל המסר בין שני עולמות. כדברי המשורר מהמט יאסין, חופש היא עדיין מילה מעט לא נוחה בלקסיקון של כל מדינה.רוק פוגש קוורטט. ביורק עם רביעיית ברודסקי:

ואז הגיע תורה של ירושלים: חביב שחאדה הפתיע ובחר בחירה אמיצה ולא מובנת מאליה בפרגמנטים מתוך שיר השירים התנ"כי, על אהבה שמים רבים לא יוכלו לכבות אותה. אני מודה שבהתחלה הצטערתי על ההימנעות מהתייחסות ישירה ל"פיל במרכז החדר" של חומת ההפרדה, אבל הבחירה בשיר אהבה שעלילתו מתרחשת גם על חומות העיר הובילה למחשבה על יתרונה של האמירה המשתמעת, דרך הדיבור הארוטי על אהבה שאינה נרתעת מחיילים וחומות. ההזדמנות לשמוע את שיר השירים בערבית היתה מלהיבה, ולכן הצטערתי שדווקא כאן הדיקציה של הסולנית – שהתמודדה לא רק בגבורה אלא גם באופן משכנע עם שלל שפות לאורך המחזור - לא היתה ברורה דיה. נדמה שמכל הקטעים, דווקא את יצירתו היפה של שחאדה, שנכח באולם, ביצע ההרכב בהיסוס מסוים. מכיוון שהפרויקט הזה יוצא עכשיו לסיבוב הופעות עולמי, אפשר להניח שגם הערבית תקבל את הברק והדיוק שאפיינו את הביצוע בשאר הפרקים.

הזדמנות ליהנות מהמרקם הדבשי, הענוג והרגיש של רביעיית ברודסקי קיבלנו בחלקו הראשון של הקונצרט, בביצוע מושלם לרביעיית רוזמונד של שוברט. הכנר הצעיר דניאל רוולנד, שהוביל את ההרכב ביכולת נדירה לשלב בין צליל שקט ורגיש לאינטנסיביות רגשית ודריכות בלתי פוסקת, היה מרתק גם לצפייה, ומלבדו בלטה גם הצ'לנית ז'קלין תומס. אבל יש להודות: פתיחתו של הקונצרט – בביצוע של הזמרת וההרכב לשיר של ביורק ואחריו כמה קטעים (יפים מאוד כשלעצמם) משוברט ומפרסל – היתה מעט משונה, ונדמה שלקח לכולם, מבצעים וקהל גם יחד, זמן מה "להבשיל". וזו ההסתייגות היחידה שלי, בעצם, מהקונצרט המופלא הזה, משום שעל רקע תוכנית כה גדושה ומעוררת השראה אפשר היה לוותר בשקט על כמה מהמתאבנים בפתיחה, אפילו אם שמה של ביורק מתנוסס על אחד מהם.