UBK בהופעה: אהבה בלתי מושגת

UBK בניצוחו הכריזמטי של אורי בראונר כנרות, נתנו הופעה מוצלחת ומדויקת, שהביאה לבארבי רוח מדברית, בלוז והרבה רומנטיקה

עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר

הגעתי מלאת ציפיות להשקה של UBK. כמוני הגיעו רבים למלא את הבארבי, רובם צעירים תל אביביים - חלקם מבחינה גאוגרפית, חלקם מבחינה תרבותית. יחסית למופעי השקה, הערב התחיל קרוב לשעה הנקובה, אותו פתחו הפרטיזנים עם שתי גיטרות, שירי דרכים בעברית צחה, ועמי שלו אחד. נדמה היה שהאנרגיה המתפרצת של שלו היתה לעתים קשה לעיכול מצד הצופים, ולאור ניסיונותיו לפתח אינטרקציה עמם, יכול מאוד להיות שהופעת רצפה הייתה מחמיאה להם יותר. נצחון בכל זאת נרשם כשאת המופע הפותח סגרו הפרטיזנים בקונצרט צרחות של שלו, אותו מלוות מחיאות כפיים ושריקות מצד הקהל.» UBK - כל הכתבותדקות מעטות חולפות ו-UBK עולים לבמה: אורי בראונר כנרות דני עבר-הדני, עירא רביב ואדם שפלן. עבר-הדני בשמלה שחורה, הגברים בגלביות שחורות, כולם משוחים בצבע כהה על הלחיים. בראונר כנרות פותח בפריטת גיטרה המפיקה צליל עגול וחם, הקלידים של עבר-הדני נכנסים בסלסולים וכך מתחיל "Look Around", ביריית זינוק מוצלחת. בראונר כנרות מציג את הההרכב שלצידו, ומיד מנתר אל "Ride With Me". הוא שר במבטא לועזי מדויק, בקול יציב וברור, וכסולן הוא מרשים בסגנון שירה נקי ממניירות שכבר משויך אליו. אצבעותיה של עבר-הדני מקפצות על המקלדת בניגון מזרחי, ושומרות כל הזמן על האוריינטציה הזו.מלודיות פופ בלקני שרוכבות על מקצבים ממרוקו. UBK (צילום: ליאור כתר)הסאונד של ההרכב מגובש היטב והקסם הרב שלהם כנראה נובע מהתנודות המאוד טבעיות ועשויות נכונה בין סגנונות שונים והשפעות מגוונות, החל מפסיכדליה של שנות השבעים, דרך גיטרה מנצחת על טהרת הרוק, ועד לצהלולי קלידים או מיתרים מזרחיים שכל כך מזוהים עם ההרכב. קאבר נפלא ל- "The Box tops" הבלדה "The Moon And I" שנכתבה להם על ידי אלן מון, ופתאום מתוך הערפל הכבד שמכונת העשן מפיקה, מתפרץ "Southern Winds" המפתיע, עשיר ומלא ברוקנרול אמיתי: גיטרה חדה ותופים חזקים, כשהפזמון חותך בגסות לרגע אחד של מזרח תיכון ושוב מחזיר אותנו אל הרוק. ממשיך אותו "Homesick" העוצמתי בו הגיטרה תופסת את מקומה הראוי, שואגת במלוא כוחה ומשתלטת לחלוטין על ממלכת הכלים שנמצאת על הבמה.

תפוחים מן המדבר השירים של UBK מלאים ברוח מדברית ודימויים שמספרים על אהבה בלתי מושגת, או על מסעו של רוכב בודד אל תוך השממה. בלוז והרבה רומנטיקה נוכחת בסיפורים האלה, בין אם הגיטרה מייללת אותה ובין אם קולו של בראונר-כנרות. מלודיות פופ בלקני שרוכבות על מקצבים ממרוקו העתיקה, עליהן מצליחה כקלידנית עבר-הדני לייצר טביעה דומיננטית ומעניינת בעזרת צלילם המלאכותי של הקלידים. חציה הראשון של ההופעה יכול היה להחזיק את תפארתה עומדת, אך באיזשהו שלב השוני בין השירים מטשטש, ומלבד ריף או מקצב מסוים שמצליח להבדיל אותם זה מזה, הם נשמעים כרצועה אחת מתמשכת ומעט מעייפת. הערב ממשיך עם אירוח מוצלח של עוזי רמירז, שעולה לבמה פרוע שיער ונטול חולצה, ומספק הפוגה קצרה ומרעננת של בלוז דרומי. רמירז יורד ו-UBK ממשיכים עם השירים "Again And Again", ו- "Bloody Divine" שמחזירים את הרוק למרכז. הקהל מעודד בביצוע מושלם של הנוסחה המנצחת של "Desert Love", "going Down"' שהוא ביצוע לועזי ל"אין גלים" הממכר שביצע במקור עם בום פם, ו-"I Got You"הנהדר והפלרטטני.יפה וגם אופה. אורי בראונר כנרות (צילום: ליאור כתר)

אורי בראונר כנרות הוא סולן שנעים להסתכל עליו: תנועות הגוף שלו עדינות, אך ממוקדות, הוא מכופף את ברכיו בזמן שהוא שר ומנופף בתלתלי הפרא שלו לעתים תכופות. יש בו מן המכובד והעצור אך באותה עת קולו מסתורי ומזמין, והמשחק בין השניים הופך אותו לפרונטמן כריזמטי, אבל בכל זאת משהו היה חסר. ההרכב חזר להדרן של שלושה שירים, מחוזקים בקותי המחונן וקאי צור, וסגר את המופע עם ביצוע מצוין ועשיר להמנון הידוע "Children Of The Revolution" של טי-רקס. בתור מי ששמעה את האלבום "Ouzo Bazooka" בלופים והתאהבה, ציפיתי לערב מדהים ובלתי נשכח. חברי UBK נתנו הופעה נכונה, מוצלחת ומהודקת, שנשארה נאמנה לאלבום, ואולי זו הייתה מגרעתם היחידה - חוסר התאמה בין המוזיקה החגיגית והנפלאה שמפתה את הגוף להתפתל ולרקוד, והביצוע המדוד והמדויק שלא הצליח לאמץ את האנרגיות שהבמה מביאה איתה.