ויתרתי בהופעה: הפאנק לא מת, הוא יצא לפגרה

הופעה אחרונה בהחלט, עד להודעה חדשה של הלהקה המייסדת של זרם הפיגור קור. עידו שחם בוחר לא לוותר עדיין על ויתרתי, ומחכה לשמוע מהם

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר

להקת ויתרתי השיקה אמש (ד) את אלבום הבכורה שלה בהופעה אחרונה עד להודעה חדשה. ויתרתי, שקיימת יותר משלוש שנים, היתה התקווה הגדולה להביא את סצינת השוליים למרכז בעזרת פאנק רוק מהיר וליריקה סאטירית, סגנון שהלהקה הגדירה בשם "פיגור-קור". הם הופיעו אינספור פעמים, כולל הופעה אגדית בבמה הצידית של אינדינגב 2012, ומול אלפי איש שנה לאחר מכן באינדינגב 2013 מחופשים לאיבר מין גברי, ושני אשכים. ההומור של הלהקה התבטא גם בקליפים שזכו לעשרות אלפי צפיות ביוטיוב, חשיפה שהגיעה תודות לסולן/בסיסט איתי זבולון, או יניר האחמ"ש כפי שאתם בטח מכירים אותו. מי שהיה בהופעות של ויתרתי גילה רוקסטאר שיודע מה להגיד בין השירים, ולעשות אהבה מלוכלכת עם הבמה והקהל.» ויתרתי - כל הכתבות

המוזיקה של ויתרתי היתה גאונית בדיוק באותה מידה שהיתה מפגרת. הלהקה תפסה את הזנב החלקלק של הדבר הזה שנקרא צייטגייסט, וכתבה סאטירה רועשת על ההוויה הנוכחית, על תופעות כמו סחים ("מוטי, 31, אזור המרכז, כללי"), היפסטרים ("אתמול הייתי בריף רף ורציתי להקיא"), יוקר מחייה ("פיצה יקרה מדי"), והתמכרות לטכנולוגיה ("בעתיד אנשים לא בהווה"). נראה כאילו שויתרתי צברו תנופה, והרחיבו את מעגל הפוגו מהופעה להופעה, אבל כנראה שזה לא הספיק: "שלושת חברי הלהקה מרגישים שהם צריכים איזה תקופה לעשות קצת דברים אחרים כדי להבין עניינים על עצמם ואחרי זה גם על הלהקה", סיפר לי איתי בשיחת טלפון לילה לפני ההופעה. "זו מן תקופה כזו שאנחנו לוקחים פוס משחק, שכדי שיהיה באמת משמעותי אז הוא כרגע לא תחום. זה לא חודשיים, זה כמה זמן שירגיש נכון. ואם זה ירגיש נכון נמשיך".

זה הרגיש לי נכון לראות את הבארבי מלא בקהל מכל קצוות האוכלוסיה, החל מאותם היפסטרים וסחים דרך פאנקיסטים, היי-טקיסטים, הורים, ילדים. אחרי חימום מיותר של פלד ו-Dub LFO, ויתרתי עלו לבמה לבושים בחולצות הוואי, מכנסיים קצרים, וכובעים. "אנחנו תיירי מין", הכריז איתי זבולון, "השיר הבא מוקדש לגרוזיה" והלהקה פתחה עם "אתמול הייתי בריף רף ורציתי להקיא".קונדסון בפעולה. איתי זבולון (צילום: עידו שחם)ויתרתי תמיד ידעו להופיע, אבל נראה שאתמול הם היו בשיא הכושר, במיוחד בפייבוריטים כמו "בעתיד אנשים לא בהווה", "פיצה יקרה מדי", והשיר החדש "סידורים של מבוגרים". איתי זבולון ירק שורות בין לבין ("מי כאן לקוח מתב מאוכזב?") ודירבן את הקהל (""אני שם עלינו זין, אז מה אתם עושים פה?") שבכל מקרה שיתף פעולה ("המכות בסדר אבל היה יכול להיות הרבה יותר טוב. תפצעו!"). קריאות משונות של "ני-קל-בק! ני-קל-בק!" הניעו את ויתרתי לאלתר עשירית קאבר לועג ללהיט המאוס "How You Remind Me", ויותר מאוחר העלו מעריץ לשתות מבקבוק הערק של הלהקה מול "מאות אנשים". רכבת הרים של אורחים עברה בהופעה, בעיקר חברים לסצנה שהצטרפו לשיר אחד של ויתרתי ונשארו לעוד שיר פרומו ללהקת האם. חלק מהאורחים, כמו איתן רדושינסקי מהמידנייט פיקוקס, קוואמי דה לה פוקס, וקין והבל 90210 שידרגו את החומר, אבל זה הרגיש בעיקר כמו מנוע המלצות מאולץ. הכמות של האורחים והסטייה ממסלול ההופעה יצרו עצירות מיותרות בטור דה פורס של הלהקה. אם זו היתה ההופעה האחרונה שלהם אי פעם, אז למה שהם יחלקו בכלל את הבמה?פיגור קור משובח ומקסימום רוקנרול. ויתרתי בהופעה (צילום: עידו שחם)

בין המקסימום רוקנרול למעשי הקונדס של איתי זבולון והאהבה שהקהל השפריץ לבמה ובחזרה, קיבלנו שואו אדיר של להקת קאלט; חבל רק שצריך להכריז על פרידה בין השורות כדי למלא את הבארבי. אני בטוח שאיתי זבולון עוד לא אמר את המילה האחרונה שלו. באותה שיחה לילה לפני המופע שאלתי אותו אם ימשיך לעשות מוזיקה בזמן הקרוב. "דווקא יש מצב שכן", הוא ענה, "אבל אי אפשר לדעת".