הפרודיג'י בישראל: הקרחנה לא הגיעה

עידו שחם ציפה בכיליון עיניים להופעה של הפרודיג'י בישראל, אבל בעיות הסאונד קלקלו לו את ההנאה

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר

חשבתי שאחרי 50 שנה של רוקנרול, הנחתת האדם על הירח, והמצאת התרגום הסימולטני בסקייפ, בעיות הסאונד יעלמו מהעולם כמו מכונות הפקס. אז חשבתי. אבל הסאונד הדחוס בהופעה של הפרודיג'י, שהתקיימה אמש במסגרת פפסי מקס מיוזיק פרוג'קט, שוב הוכיח שאומת הסטארט אפ יודעת לפתח אפליקציות מופלאות, אך לא יודעת להעמיד סאונד ראוי. » פרודיג'י - כל הכתבות

מאוד רציתי לשמוע את הסימפולים והצפצופים מהמקלדות של מנהיג הפרודיג'י, ליאם האולט, מפוצצים לי את השכל בשירים כמו "Poison" ו-"Invaders Must Die". אבל יכולתי לשמוע אותם רק בעזרת הדמיון, וזה עוד כשלמעשה עמדתי מטרים ספורים מעמדת הסאונד. אפילו השירה של קית' פלינט נשמעה כמו נייד על רטט בקצה האולם, מה שהקשה על הנשימה ב-"Breathe" וכיבה את האש של "Firestarter". התוצאה הייתה ערבוב של תופים ובס, וכל השאר נשמע כמו האפקט ששמו על מסכי הענק בצידי הבמה - שלג בטלוויזיה. בהתחשב בפלינט שנראה כמו בן גוריון של ה-Pאנק, ומראה איש הוודו של מקסים ריאליטי, האפקט הזה היה מיותר. נשמעים כמו נייד על רטט. הפרודיג'י (צילום: gaya music photo)

אמרו לא לסלפי

אם אני כבר בשוונג - חייבים לעצור את שגעון התיעוד. אתם, שהרמתם מאות סמארטפונים אל על עוד לפני שהלהקה עלתה לבמה, מה בדיוק השגתם בזה? האובססיה עלתה לדרגה חדשה, תרתיי משמע, כשכמה אנשים נפנפו במצלמות GoPro מעל לראשי הקהל על מוטות מתארכים. קיויתי שברק יכה במוטות האלה, וילמד את הצלמים לקח. המעריצים הנלהבים שבאו אמש ב-50 גוונים של שחור, ואווירת הפסטיבל עם השירותים הכימיים ודוכני הנקניקיות, היו בדיוק בכיוון הנכון. גם החימום של "Feed Me", שזכה אגב לסאונד סופר צלול, הכין את שרירי הרגליים והישבן. התכוננתי לרקוד כל הלילה כמו שרקדתי בטירוף לצלילי "Out Of Space" במסיבות האלטרנטיב, אבל הקרחנה לא הגיעה. אולי זו לא רק אשמתו של הסאונד הזוועתי. היה משהו נורא מכני בהופעה של הפרודיג'י. לכאורה הם השקיעו הרבה אנרגיה, רק שההפעלות של מקסים ("We aint' got fucking started yet!") נשמעו כמו מדריך קלאב מד גס, וכשקית' לא שר הוא הסתובב על הבמה כמו ליצן רודיאו משועמם. לפחות זו לא היתה חגיגה של נוסטלגיה. הפרודיג'י השאירו את קיץ האהבה של 89' הרחק מאחור, ועדכנו את החומרים לזמנים האגרסיביים של היום עם אקסטרה דיסטורשן וגיחות דאבסטפ. לפחות לא שקענו בנוסטלגיה. הפרודיג'י (צילום: gaya music photo)גם אם היו קצת ריקודים ופוגו, הקהל ציפה ליותר מסט של שעה ורבע מלהקה שלא היתה פה 18 שנה, במיוחד כש-"Smack My Bitch Up" עבד פתאום בסוף ההופעה, כאילו מישהו נזכר פתאום איפה כפתור ההתנעה. כשהחבר'ה עלו להדרן עם "Out Of Space", הם החזירו אותי לתחילת ימי ה- MP3 באיכות טרנזיסטור של 64 קב"ש. מה הפלא שהקטע נדרש לתגבור שירה מהקהל. זה מצער בעיקר כי מאוד ציפיתי להופעה הזו. כמה חברים שראו בעבר את הפרודיג'י, טענו שזו ההופעה הכי טובה שהיו בה בחייהם. ההופעה אמש בישראל לא הזכירה את אותה אנרגיה מדוברת.