יאיר פרי, עכבר העיר

ההחלטה שלא לגגל "יובל דיין" לפני ההופעה בזאפה אמש הייתה מודעת. כמי שלא ראה את "דה וויס" (ואני מתנגד לכל מימד של התנשאות בהצהרה הזאת, פשוט לא יצא), הכנתי את עצמי להכרות ראשונית עם זמרת צעירה. ועם זאת, ההקשר התרבותי עוטף את השם "יובל דיין" במונחים כמו "פליטה", "פריים טיים" ו"ריאליטי". הניסיון לשים את כל אלו בצד, בזמן שעולה לבמה בחורה קטנה עם שיער גדול, היה לא פשוט. ואז היא פתחה את הפה. קשה לחבר בין מוסכמות של כוכבי-פופ לנוכחות של דיין על הבמה. דיין הצליחה למשך חלק לא מבוטל של ההופעה לאפשר תחושת טבעיות, פשטות וחוסר מאמץ. כאילו הנוכחות שלה כבר חיכתה על הבמה, והיא רק הייתה צריכה להכנס אליה בצעד קל ולהתחיל לשיר.» יובל דיין בהופעה - כל הפרטים» יובל דיין משיקה גם בן זוג

המופע של דיין הופק על ידי גיא מנטש ויהל דורון, והוא עמוס בשירי אלבומה הראשון "לאסוף". רוב החומרים הם מקוריים שלה, וחלקם נכתבו על ידי יוצרים מוכשרים כמו לאה שבת, גלעד כהנא ודודו טסה. הזאפה היה מפוצץ וההתרגשות גדולה. מרוגשת מכולם הייתה דיין עצמה, שהעדיפה בעקשנות ובכל הזדמנות לשיר על פני לדבר או לפלרטט עם הקהל. לכן אי אפשר לפתור את סוד הקסם של דיין על הבמה בכך שאת טבילת האש שלה עשתה במדורת השבט, בפריים טיים. לדיין יש איכות פנימית שמאפשרת לה לעשות את מה ש"פליטים" רבים מנסים לייצר בכוח: להניח מניירות בצד. היא ויתרה על שמלה נוצצת עם מחשוף מהפנט לטובת גלביה מסורתית ולבנה, וויתרה על מחיאות כפיים סוערות טרם הדרן סוחף ובעיקר – ויתרה על ניסיון להוכיח שהקול שלה וירטואוזי. כי הוא לא, הוא נעים, הוא מלטף, הוא מדויק.

הנסיכה דיין דיין מרשה לעצמה להרפות מעט מאחיזתה הידידותית את הקהל כשהיא מזמינה את האורח הראשון שלה, עידן חביב, גם הוא מהז'אנר של דיין. גם הוא עולה לבמה באגביות, יחף, לבוש חולצה סתמית. אך לעומתה, ברגע שחביב מתחיל לשיר בוקע ממנו קול מפתיע, שונה, שטנאצי. הדואט ביניהם ("עכשיו או לעולם") הוא מוצלח וכך גם הדיאלוג ביניהם, אך לאחר שהוא יורד היא נראית קצת אבודה. אולי קשה להשתלט על קהל כשאת לבדך, כשאת מציעה לקהל "פשטות" ולא "שואו"? אחרי שיר או שניים היא חוזרת לעצמה, לסיבה שהיא שם. ביקור של שלומי שבת משמש לכאורה להזכיר לנו את המקורות אבל יותר מכל מדגים מידה של ענווה. כאשר שבת לצידה על הבמה, דיין לא מסתירה את העובדה שלא מדובר בשני שווים ואף מפנה לו את המיקרופון לשיר אחד.צפו בביצוע מתוך המופע ל"עד שתחזור". צילום: אור גפן

השירים של דיין, כאמור, נעימים אך לא מבריקים, הטקסטים לא מתוחכמים והלחן, שאמנם נע בצורה טבעית בין מזרח ומערב, לא מביא בשורה גדולה לעולם הפופ הישראלי. אבל דיין מזמינה אותנו לחוות את ההופעה לא בהקשר הזה אלא מתוך הסיפור האישי של בחורה שנורא רוצה לעשות מוזיקה. הלחץ הביקורתי של קהל-מול-מופיע מתפוגג בעל כורחינו כאשר דרך ההצגה ישירה ונטולת מגננות. לדעתי, מדובר בחוויה נדירה בהופעות בכלל, ושל יוצרים צעירים ולא מנוסים בפרט. אבל דיין גם יודעת לרצות קהל ולקראת ההדרן- שלא- היה מבצעת את שני הקאברים המוכרים שלה מימי הריאלטי– "שאריות של החיים" ו"somewhere only we know".קסם אישי של בחורה שנורא רוצה לעשות מוזיקה. יובל דיין (צילום: אבי נישניבר)

כשפרצה דיין לתודעה בעונה הראשונה של "דה ווייס" לפני שנתיים וחצי, כולם ידעו שהיא מועמדת וודאית לזכייה בתכנית. כשבחרה דיין לעזוב את התכנית וללכת את הדרך שלה בקצב שלה, הסקרנות לגבי מקומה בעוד כמה שנים רק גברה. מעניין איזה כיוון תתפוס עם השנים, עם הגיוס ללהקה צבאית, יציאת האלבום הראשון, ועכשיו עם תחילת עונת ההופעות. יש משהו מרגש בשאלה הזאת, שדיין בעצמה משאירה פתוחה: לאיזה ז'אנר תתקדם? מה יבטאו השירים שלה אחרי שהחיים יביאו את מה שיביאו? האם תנסה להתברג לאליטת "היוצרים החשובים"? האם תשוב לריאליטי? האם תהפוך למנטורית בעצמה? למי אכפת. הייתי בהופעה של אחת, יובל דיין, והיה לי ערב מקסים.