הפיקסיז בלונדון: זריקת נוסטלגיה עם טוויסט עצוב

רגע לפני שינחתו בישראל נתנו הפיקסיז הופעה מעולה בפסטיבל Field Day בלונדון, והציגו מגוון שירים ישנים ואיכויות מוזיקליות גבוהות. אז מה בכל זאת היה חסר? קים דיל

עדי הררי, לונדון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עדי הררי, לונדון

למרות שלונדון מרוחקת אלפי קילומטרים מתל אביב הקטנה, ההופעה של הפיקסיז ביום ראשון האחרון הייתה הדבר הכי קרוב הבייתה. אפילו יותר משיחה עם אימא. כר הדשא של פסטיבל Field Day במזרח העיר לא היה מלא עד אפס מקום. למרות שהיה מדובר בפסטיבל, ומוקדם יותר היו הופעות של The Horrors, Future Island, Telegram ועוד, היה ברור שהמנה העיקרית היא הפיקסיז. כמות הקהל הייתה בערך כמו בפארק הירקון, רק של שטח עצום, מה שנתן המון מרווח נשימה, גם בשורות הקידמיות. אלפי בני 30 ו- 40 נמנמו בעצלות עד שהפיקסיז עלו לבמה, ובחרו לשמוע מרחוק את החימומים. אחרים בדקו את שוק האיכרים האורגני, מתחם בירות הבוטיק או דוכני האוכל הטבעוני. ממש לא פסטיבל אירופאי מחוספס, הרבה יותר הופעה בורגנית מתוקתקת.

» סאונדגרדן בישראל - לכל הפרטים» פיקסיז בישראל - לכל הפרטים» המדריך המלא להופעות חו"ל» רוצים לזכות בכרטיסים להופעה?

החימום הרשמי היו The Horrors, להקת גיטרות מסומפלות מלאות באפקטים אפלים. מדובר בלהקה עם חמישה אלבומי אולפן מעולים מהשנים האחרונות, והיה מסקרן לראות את העושר המוזיקלי הזה על הבמה. לצערם (ולצערנו) זה לא ממש עבר לקהל. לעומת הפיקסיז, שעלו אחריהם וניסרו את הפארק בגיטרות, The Horrors התבלגנו לגמרי ויצרו רעש מחריש אוזניים של אפקטים. מהר מאוד הקהל התדלדל והדוכן עם הלאפה ההודית בצד הבמה נראה מושך מתמיד. בהופעה הקרובה בארץ צפויים לחמם את הפיקסיז The Hives, להקה שוודית ותיקה מבטיחה למדי. בכל מקרה, נדמה שכל להקה יותר קטנה שתעלה לפני הפיקסיז, תעלם בצלמם.

עלו בדיוק בזמן. הפיקסיז (צילום: עדי הררי)

וככה, 20 דקות לפני תשע, כשהשמש עוד צובעת את השמיים הלונדונים בסגול, אלפי המנומנמים על הדשא התחילו ללכת לכיוון הבמה. חמש דקות לתשע ופרנק בלאק והחברים כבר מנגנים את התו הראשון מתוך "Wave of Mutilation". ברגע אחד כל הקהל חזר להיות אלפי נערים עם חולצות משובצות, ומילות השיר הדהדו בכל רחבי הפארק. תוך רגע הקהל התגבש והראה אהבה אמיתית ללהקה, כזאת שהולכת שנים אחורה ולא נמוגה גם אחרי 20 שנה. והפיקסיז הראו אהבה בחזרה, לא במילים או בכריזמה נוטפת מהבמה, אלא ברשימת שירים שמכבדת את המעריצים.עושים כבוד לקהל

למרות שהם היו אמורים להגיע לישראל לפני ארבע שנים, עם קים דיל ועם כל השירים מדוליטל, הטור הנוכחי הוא פיצוי הולם. במהלך המופע הם שרו רק ארבעה שירים מהאלבום האחרון, אינדי סינדי: Silver Snail", "Indie Cindy", "Greens and Blues" ו-"Bagboy", וזה מתוך סט ליסט של 27 שירים. חלק נכבד מההופעה היה שייך למעריצים הותיקים והם ביצעו עשרה (!) שירים מתוך דוליטל, בינהם "Here Comes Your Man", "Gouge Away", "Hey" ו-"Debaser". בנוסף הם ביצעו גם שישה שירים מתוך סרפר רוזה, כולל את "Where is My Mind" שחתם את ההופעה.צפו בביצוע ל"Where is my mind" מתוך ההופעה בלונדון:

נקודה שכדאי להיות מוכנים אליה בהופעה של הפיקסיז היא שאין עצירות ביניים. לא שלום, לא תודה ובטח שלא "שלום ישראל, אנחנו שמחים להיות פה" בעברית. הפיקסיז לא מתקשרים בינהם ולא עם הקהל. הם באים לתת עבודה, והשירים משתלבים אחד בשני במעין מחרוזת ללא הפסקות. 27 שירים מתפרשים על שעה ורבע – קצר, קולע ומספק. הם עברו משיר לשיר בצורה חלקה, ניגנו בלי הפסקה והזיעו את עצמם למוות, גם ברוח הצוננת של לונדון.

זאת אולי גם נקודת החולשה היחידה של ההופעה. הפיקסיז נותנים הופעת רוק מדהימה: פרנק בלאק עדיין נשמע כמו בן 20, למתופף דיוויד לאברינג יש אנרגיות של ילד ואפילו הבסיסטית החדשה, פז לנשנטין, עומדת בסטנדרטים הגבוהים של חבריה. אז מה בכל זאת היה חסר? קים דיל. ולא כי זו קלישאה שחייבת להיאמר, זה כי לדיל יש משהו שלכל השאר אין: רוקנרול. שובבות, כריזמה וחיוך ממזרי שימיס את הקהל. כמו שלסטונס יש את ג'אגר ולסאונדגרדן יש את כריס קורנל, לפיקסיז היה את קים דיל. בחורה קשוחה לצד שלושה בחורים מחוספסים שהקהל אהב להעריץ. שלושת החברים עושים עבודה מעולה, ובשום אופן אסור לפספס את זריקת הנוסטלגיה הזו בישראל, אבל לא מדובר בהופעת רוק שלוחת כל רסן. החבר המשוגע שליווה אתכם באותה תקופה, רקד איתכם במוסד וחלק איתכם טקילה מעופשת - חסר על הבמה, וזה מה שמזכיר שהשנה היא לא 1991 ואתם לא בני 17 יותר.