קווינז אוף דה סטון אייג' ברומא: ככה זה מרגיש כשהקבוצה שלך מנצחת

עידו שחם זכה לכמעט שעתיים של מקסימום רוקנרול ברומא, עם קווינז אוף דה סטון אייג', וחזר עם מסקנה ברורה: חייבים להביא אותם לארץ

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר

"Tonight we rock!" הכריז חברי האיטלקי החדש, דווידה, עם חיוך גדול והנפת קרניים לאוויר. הוא לא ידע עד כמה הוא צדק. עמדנו מול הבמה ב-Ippodromo Capanelle ברומא, בין 8,000 איטלקים עם עיניים נוצצות. בחורה אחת באה כל הדרך מפירנצה ובחור אחר ממילאנו רק בשביל האירוע הזה. בארץ ראו להקה מעידן האבן, אבל אנחנו באנו לראות את מלכות עידן האבן - להקת קווינז אוף דה סטון אייג'. » קווינז אוף דה סטון אייג' - כל הכתבותכהבטחת דווידה, הקווינז נתנו בראש. ההרכב התנהל על הבמה כמו שאלופת עולם מתנהלת על המגרש - במקצועיות, באלגנטיות, ובכל הכוח. הם יצאו למתקפה כבר מתחילת המופע עם "You Think I Ain't Worth a Dollar, but I Feel Like a Millionaire" והלהיט "No One Knows" שהקהל שר כמו אוהדי כדורגל שרופים. ג'וש הומי, מנהיג הלהקה הג'ינג'י, הכריז שזו הפעם הראשונה שלהם ברומא. מפתיע בהתחשב שהמוזיקה שלהם נשמעת כמו הפסקול המושלם לקרב גלדיאטורים בקוליסאום. נושאי הלפיד של הרוק

הקהל היה ממש בעניין עם קפיצות אקסטטיות והתנגחות האחד בשנייה; כן, היו שם המון בנות, והן לא פחדו להחזיר. יש משהו בסגנון של הקווינז שמאפשר גם את ההתפרקות הגברית וגם את הענטוז הנשי, כפי שקרה למשל בקטע הפאנקי "Smooth Sailing" וההכרזה של ג'וש: "We're gonna drink together, we're gonna dance together, we're gonna have a good time". ואיך נהנינו. אני לא זוכר מתי הייתי בפעם האחרונה בהופעת רוק שחגגה את האהבה לגיטרה בווליום שמוגבר ל-11. הקווינז מצליחים במשימה הבלתי אפשרית - לשאת את הלפיד של הרוק הלאה, ולהצדיע לאבותיהם מבלי ליפול לקלישאות.

חלק מההנאה מהמופע קשורה לסט ליסט האינטליגנטי, רכבת הרים שטלטלה אותי לכיוון מפתיע - בדיוק כשחשבתי שאני יודע לאן היא נוסעת. היו קלאסיקות כמו "Feel Good Hit of the Summer" ו-"Go With the Flow" שגרמו לכל כך הרבה בלאגן שהפה שלי התמלא באבק, ולא בגלל שנפלתי על הרצפה. דווקא שירים פחות גדולים התבררו כלהיטים בלייב, למשל "Little Sister" ו-"Burn The Witch" שהקהל שר את ריף הגיטרה שלו. היתה נוכחות חזקה לאלבום האחרון "...Like Clockwork". בהרבה הופעות האלבום החדש הוא סתם תירוץ לשמוע את הלהיטים הישנים, אבל במקרה של הקווינז מדובר באחד מהאלבומים הגדולים שלהם, ובכלל של העת האחרונה, כך שהנוכחות שלו רק חיזקה את ההופעה, במיוחד הבלדות. התרגשתי ושרתי עם כולם את שיר הנושא השברירי, "...Like Clockwork", וכשג'וש תלה את הגיטרה והתיישב ליד הקלידים בשביל "The Vampyre of Time and Memory", ממש הצטערתי שאין לי מצית.צפו בביצוע מתוך ההופעה:קללת סאונד - לא רק בישראל

הבעיה היחידה היתה שלא שמעו טוב את השירה בקטעים הרועשים. חשבתי שרק ישראל סובלת מקללת הסאונד, אבל הנה, גם האיטלקים חלו במגפה. אולי היה כדאי להוריד טיפונת את הווליום כדי לתת יותר מקום לניואנסים בנגינה הוירטואוזית של ההרכב, אבל העוצמה הקולוסאלית עבדה לטובת האנרגיה, שלא לדבר על התאורה. מהבהובים אפילפטיים בקטעים המהירים, ועד אור אדום בקטעים השקטים, התאורה העצימה את החוויה האורקולית הזאת.

אחרי השיר האחרון, "Song for the Dead", וכמעט שעתיים של מקסימום רוקנרול, ג'וש הבטיח לרומאים "This is goodnight, not goodbye", וירד מהבמה לאינספור קרניים שהונפו אל על. אני מאמין לו. יותר מוקדם מישהו זרק לבמה דגל איטליה שבמרכזו הודפס סמל ה-Q של הלהקה. ג'וש הרים את הדגל והתעטף בו. מעולם לא הייתי במשחק כדורגל, אבל נראה לי שככה זה מרגיש כשהקבוצה שלך מנצחת.