מונטי פייתון בהופעה: מסתכלים תמיד על הצד הכלכלי של החיים

מופע האיחוד של מונטי פייתון לא הצליח לעמוד בכל ציפיות של קהל המעריצים שהמתין לו שלושה עשורים. מצד שני, נדמה שחמשת החברים הנותרים הגיעו בשביל להצחיק בעיקר את עצמם. אה, ולעשות הרבה כסף. עידן חגואל טס עד לונדון כדי להגשים חלום

עידן חגואל, לונדון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידן חגואל, לונדון

המון ביקורת נזרקה אל חלל האוויר לקראת (ובעקבות) האיחוד של חבורת מונטי פייתון; אמרו שהם זקנים מדי, שהם ממחזרים חומרים ישנים, שהם תאבי בצע ושהאיחוד הזה נוצר רק כדי למלא את כיסם המדלדל של חמשת החברים השורדים. כמובן שהכל מאוד נכון. אבל אם נניח לרגע בצד את ההילה התרבותית שנוצרה סביב ששת חברי ההרכב המקורי, ניווכח שהם תמיד מחזרו חומרים ישנים וכמעט תמיד עשו זאת בשביל הכסף הגדול. השינוי היחיד הוא שהפעם הם כמעט מתים. כבר בסרט הראשון שלהם לקולנוע ("ועכשיו למשהו שונה לגמרי") מחזרו הפייתונים הצעירים מערכונים שנכתבו במקור עבור סדרת הטלוויזיה ("הקרקס המעופף של מונטי פייתון"). התקליטים והספרים הרבים שהוציאו נשענו ברובם על חומרים שכבר נכתבו לטלוויזיה או לקולנוע. למעשה חלק אינטגרלי מגנום ההומור הפייתוני הוא שבכול פעם שג'ון קליז, אריק איידל, מייקל פאלין, טרי גיליאם וטרי ג'ונס (גרהאם צ'אפמן נפטר ב-1989) חוברים יחד הם חושפים בחיוך את המניעים האמיתיים מאחורי ההחלטה להתאחד. כשהחוזה שלהם עם חברת התקליטים "אריסטה" עמד להסתיים ב-1980, גילו הפייתונים שהם מחוייבים משפטית להקליט אלבום קומדיה נוסף. למרות הניסיונות להתנער מהחוזה, האלבום האחרון יצא לבסוף באותה חברת תקליטים תחת השם – "אלבום המחויבות המשפטית של מונטי פייתון". הוא לא נוצר מתוך תשוקה גדולה לקומדיה אלא מתוך הכרח משפטי. הכרח זה הפך לחלק מההומור הפנימי של החבורה והתפיסה הפייתונית היא שמה שמצחיק אותם בטח ישעשע גם איזשהו קהל. כמו אז גם היום הפייתונים התאחדו ל-10 הופעות ב-O2 בלונדון לא כי תשוקה אדירה הציפה בהם שוב את הרצון לעבוד יחד - אלא בעקבות הוצאות משפטיות גדולות שנערמו לאחר מאבק על הפרת זכויות יוצרים של המותג "מונטי פייתון". לפחות זה מה שהם אומרים, לאחר צפייה במופע החדש ניכר שהם עדיין נהנים לעבוד יחד. אולי יותר מכפי שהאגו הפרטי של כל אחד מהם אי פעם ירשה להם להודות.

קרקס על הבמה ב-1972 החליטו החברים לעבד את האנרכיה הטלוויזיונית שלהם למופע בימתי והחלו להופיע איתו ברחבי העולם. המופע כלל מערכונים מפרקים שונים של הסדרה שעורבלו מחדש יחד עם שירים מהאלבומים וקטעי אנימציה של גיליאם - שהוקרנו על גבי מסכים. ככל שמעמדם הפולחני גדל הבינו הפייתונים שהקהל מגיע להופעות לא רק כדי לצחוק, אלא כדי להתלבש בתלבושות מטופשות ולדקלם את הטקסטים המוכרים יחד עם המבצעים. ב-2014 הפייתונים מאבקים את המופע הישן שלהם ומעלים אותו שוב לבמה, גם הפעם בלי יומרות להציג חומרים חדשים אלא כדי להעניק שוב את אותה חוויה פולחנית. איזה קטעים פה-וווה. מונטי פייתון מתאחדים:שרביט הבימוי ניתן לאריק איידל, שהיה אחראי גם על הפיכת הסרט "הגביע הקדוש" למחזמר המצליח "Spamalot". איידל תמיד היה הצלע המוזיקאלית בפייתון וזה שהכי נהנה לחלוב את המותג הפייתוני בלי בושה. התקציב שהושקע אדיר במושגים של קומדיה (ארבע וחצי מיליון פאונד) כשהרעיון מאחוריו היה "ניתן לכם את החומרים הישנים באריזה חדשה ונוצצת כך שתוכלו להנות מהם מחדש". לשם כך נבנתה תפאורה בהשראת טרי גיליאם, הועסקו עשרות רקדנים שפורצים לבמה והופכים את המופע למחזמר לכל דבר ומתחת לבמה מנגנת לכל האורך תזמורת מלאה. הביקורת המידית שעולה לראש על העיבוד הבימתי של איידל היא שהוא נוטה להישען יתר על המידה על ז'אנר המחזמר. במקום להשתמש בו ברגעים קומיים הוא נסחף לקטעי ריקוד שרק לעיתים מצחיקים בפני עצמם. המופע אמנם נמשך שעתיים וההפקה האדירה מחזירה את שווי הכרטיס, אך רק חציו מורכב ממערכונים חיים על גבי הבמה בהשתתפות הפייתונים בעצמם – ולשם כך הרי אנשים קנו את הכרטיס. המערכונים נשארים רגעי השיא הגדולים באמת של המופע ועדות לחוזק של החומרים; "מועדון הוויכוחים" מתחבר אל הרגע בו גיליאם נתלה מתקרת ה-O2 ושר את "יש לי שתי רגליים", מערכון "התוכי המת" מתחבר אל "חנות הגבינות", הצמד הפרוטסטני מהסרט "משמעות החיים" צץ להטיף על אמצעי מניעה ואפילו ג'ון קליז וטרי ג'ונז עושים את מערכון "הפינגווין על הטלוויזיה" בדראג. אז נכון שקליז נשמע כאילו בלע צפרדע צרודה ושג'ונס כבר חצי סנילי ומתקשה לזכור את השורות שלו – אבל הטיימינג הקומי שלהם איכשהו נשאר מצוין. נרגעים לעת זקנה בכלל קשה להתעלם מהשינוי האדיר שהתרחש בנוכחות הבימתית של קליז. הזעם המודחק שהיה המנוע הלוהט בבטן הקומדיה שלו (שגדלה עם השנים לכרס כבדה), התמסמס אחרי עשרות שנים על כורסת הפסיכולוג ולאחר ההצלחה הכלכלית האדירה של "דג ושמו וונדה". אותו זעם היה מבעבע בו ומוציא אותו משלוותו, דוחק אותו אל עבר הומור פיזי ייחודי. החדשות הטובות הן שככול שהמופע מתקדם ניתן היה להבחין שוב ביכולות של קליז כקומיקאי. אבל מייקל פאלין, אריק איידל וטרי גיליאם, שכול אחד בדרכו שמר על חיוניות, סיפקו את הסחורה לאורך כל המופע. הטיימינג הקומי נשאר מצוין. מונטי פייתון (צילום: AP)מופע האיחוד לא היה מסוגל לעמוד בציפיות שנוצרו בזמן המתנה של 30 שנה מאז עבודתם האחרונה המשותפת (הסרט "משמעות החיים"). גם ברגעי השיא שלהם מונטי פייתון מעולם לא סיפקו חוויה חלקה ונטולת פגמים. אבל האמת היא שזאת מעולם לא הייתה המטרה שלהם. הם מצדם רצו להצחיק אחד את השני ובזה הם הצליחו כבר בשנייה הראשונה בה קליז מעביר הרצאה מופרכת בספרדית על הלאמה ומתפקע מצחוק מרוב פיגור. אז לכל אלו שאי פעם צפו ב-"מונטי פייתון בהופעה חייה בהוליווד בול", ודמיינו עצמם יושבים בקהל, ולכל אלו שאי פעם חשקו בנפשם לחזות בתותח ענק בצורת פין ענק משפריץ בועות סבון אל עבר פניהם המתענגות של קהל אמיד המאכלס תמיד את השורות הראשונות.המופע ירוץ עד ה-20 ביולי והערב האחרון ישודר באלפי בתי קולנוע ברחבי העולם סימולטנית (כולל בישראל).