רונה קינן בבארבי: גיבור גיטרה יכול להיות אישה

בין אזעקה לאזעקה, מהדורות חדשות ומבזקים, רונה קינן מילאה אמש את מועדון הבארבי בתל אביב, לציון עשור לאלבום הבכורה "לנשום בספירה לאחור". עידו שחם היה שם ויצא עם מסקנה אחת: התחנה הבאה היא לונדון

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר

לפני שהתחילה הופעת העשור לאלבום הבכורה של רונה קינן, "לנשום בספירה לאחור", תדרך שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי, כיצד לנהוג במקרה של אזעקה. הקהל, שהורכב ברובו מנשים, לא התרגש. הבחורות הרונה-קינניות האלה - קצת אלגנטיות, קצת קשוחות, ואולי קצת קוויריות - היו בעניין של מבול ולא של טילי פאג'ר. נכון, אלו "ימים קשים, עצובים, מפחידים, ומדכאים", כפי שאמרה קינן בתחילת המופע, ואכן, יש שפע של אסוציאציות לימים כאלה במוזיקה שלה. השיר "קסיוס" למשל, שכתב ערן צור, נפתח במילים "העורבים קוראים לך, לעזוב את הארץ ולהבנות", והשיר "המראות ונחיתות" מדבר על "הפרעות ושיבושים, קולות רעים קולות טובים".» בעיות שמיעה: כל המוזיקה האלטרנטיבית החדשה» פלייליסט מסביב לעולם: הופעות ששווה לראות השבוע תהליך השלום אמנם צועד במקום בעשור האחרון, אבל רונה קינן לא חיכתה לו. בחורה הביישנית מהעטיפה של האלבום "לנשום בספירה לאחור" עם החיוך, הסיגריה והשיער המרושל, התחלפה באישה עם שיער אסוף בסטייל וסקיני שחור. כשהיא שרה את "מי מפחד מהזריחה", קולה כבר לא נשמע כמו הקול הפעמוני והמתקתק מהימים ההם: הוא התחספס ונהיה יותר נמוך ועמוק, מריר, ולא רק מתוק. שירים יותר רגועים כמו "מיהו המיילל ברוח" לא זכו למגע העדין ההוא מפעם, ולעומתם שירים עם תנופה רוקנרולית כמו "My Prison By The Sea" או "במערכת הדם", שברו את כלוב האולפן החלוד שלהם.קול עמוק ומריר. רונה קינן (צילום: Gaya's Music Photos)קינן גובתה על הבמה ביחידה מובחרת: ערן וייץ על הגיטרה, יהוא ירון על הבס, עדי רנרט על הקלידים, ויובל שפריר על התופים, פלוס אדם שפלן לסירוגין, שלדבריה מאוד השפיע על אלבום הבכורה. הברגים של ההרכב קצת רפפו בהתחלה, אבל הם הלכו והתהדקו ככל שההופעה התקדמה, מה שגרם למוזיקה להאיץ לשיאים חדשים של עוצמה. ומה עם הנגינה של קינן? ובכן, כשראיתי אותה פורטת על המיתרים בעבר, הכתרתי אותה מיד כגיבור גיטרה. אני אומר את זה בכוונה בלשון זכר כי היא יכולה לכסח את רוב הגברברים הישראלים שטוענים לכתר.לא צריכה גיבוי. רונה קינן ויזהר אשדות (צילום: Gaya's Music Photos) "Some Girls", קטע חדש שקינן ניגנה לבדה בעזרת לופר וגיטרה אקוסטית, היה הדגמה מעולה ליכולות שלה - תרכיז קצב ובלוז ששם את הירקון על המפה ליד המיסיסיפי. והסולואים, הו, הסולואים. חברי ההרכב קיבלו לפחות סולו אחד, והם לגמרי שיחקו אותה, אבל כשקינן ניגנה סולו, היא המיסה לי את השכל לעיסה ורדרדה ודביקה. גם האורחים הנכבדים יזהר אשדות, שלומי שבן, וברי סחרוף, הוזמנו ליום ההולדת. כולם ניגנו באלבום ההוא, וזו בהחלט סיבה טובה להזמין אותם לבמה, אבל קינן ממש לא צריכה אותם.גנב לכלת השמחה את הרעם. ברי סחרוף (צילום: Gaya's Music Photos)כשסחרוף שר את הבית הראשון של "מבול" כמו ת'ור, אל הרעם הנורדי, קירות הבארבי רעדו. היה נדמה שמלך הכיתה תפס את תשומת הלב מכלת השמחה - הוא מרשים, אבל באנו בשביל הבת מצווש, ולא בשביל "תרגיל בהתעוררות" של שלומי שבן, גם אם זה היה אחלה ביצוע. אולי זה רק אני, שהתעייף מתופעת הקולולולו של האירוחים, בטח כשמדובר באמן בסדר גודל של רונה קינן, שזכתה להכרה. לראיה, נוצר רגע מרגש בו הקהל שר את כל מילות השיר "עיניים זרות". למען העניין, אם אמנית הפריק-פולק ג'ואנה ניוסום תחגוג השנה עשור לאלבום הביכורים שלה, "The Milk-Eyed Mender", אין סיכוי שהיא תארח מישהו על הבמה חוץ מהנבל.אחלה ביצוע, אך לא בשביל זה באנו. רונה קינן ושלומי שבן (צילום: Gaya's Music Photos)המעריצים הגיעו לסיפוקם עם שעתיים של מוזיקה, בתוכן שני הדרנים. קינן ביצעה כמעט את כל השירים מאלבומה "לנשום בספירה לאחור", ובין היתר את השיר "טיול בהיר" שהיא לא ניגנה כבר עשור שלם, ביצוע המוני ל-"לחיות נכון" עם כל האורחים, ו-"Wait", דואט עם אדם שפלן, ששימש כשיר ההדרן הקבוע בהופעותיה בתיאטרון תמונע עוד בתחילת דרכה.מאז היא הגיעה רחוק. קשה לי להיזכר בעוד מוזיקאים שהוציאו אלבום בכורה לפני עשור, שחררו עוד שלושה, הכניסו כמה שירים לקאנון הלאומי, שברו מחיצות מגדריות, והצליחו למלא את הבארבי במעריצות באמצע שבוע, ועוד בזמן שנופלים פה טילים. איפה רונה קינן תהיה בעוד עשור? אם לשפוט לפי אלבומה האחרון "המראות ונחיתות", והחומרים החדשים באנגלית, אולי לונדון כן מחכה לה.רונה קינן בהופעה, בארבי תל אביב, 23 ביולי.