הקולקטיב בהופעה: אמריקנה זה לא כאן

הרעננות הבלתי פוסקת והאנרגיה של "הקולקטיב" גרמו לסער גמזו להכתיר אותה כלהקת ההופעות הטובה והמסקרנת בארץ

סער גמזו, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סער גמזו, עכבר העיר

האלבום החדש של הקולקטיב, pangea, יצא במקביל בארץ ובחו״ל. למרות שמגזינים נחשבים, כמו Q, העניקו לו ארבעה כוכבים, בארץ הביקורות היו צוננות יותר. טענו שהם התרחקו מהאמריקנה שאפיינה אותם, שהשירה שלהם חלבית. אני חשבתי אחרת. חשבתי שההתרחקות מהאמריקנה אפשרה להם לחקור תחומים מוזיקליים חדשים, חשבתי שהשירה שלהם עדיין מרגשת ונטולת ציניות, חשבתי שזה מעולה שהם לא נשמעים מכאן, בעיקר בזמנים שכאן זה לא המקום הכי מקסים בעולם להיות בו.הקולקטיב בהופעה - כל הפרטיםאפשר היה לפטור את הטיעונים שלי בכך שאני מיודד עם חלק מחברי הלהקה, ובעבר הגשתי עם הסולנים (רועי ריק ועידן רבינוביץ׳) שעשועון רדיו משולח רסן בשם ״משחקי השאפל״. יכול להיות שהמבקרים המקומיים צדקו, יכול להיות שהחברות בינינו מנעה ממני לשפוט אותם בכלים אובייקטיביים, למרות שגם לפני שהתיידדנו ראיתי בעצמי חובב מושבע של ההרכב הזה. ״המצב״ הוריד את מינון המוזיקה הישראלית באנגלית שהושמעה בתחנות הרדיו, לאף אחד לא הייתה סבלנות למוזיקה עולצת והם היו רחוקים מכאן מכדי לספק הסברים. ייתכן ואלו רק תירוצים ויכול מאד להיות שהמבקרים הישראלים אכן צדקו.

אבל אז הגיעה הופעת ההשקה. בבוקרה כבר לא נותרו כרטיסים פנויים, ודקות ארוכות לפני תחילתה מועדון הבארבי היה מלא עד אפס מקום באנשים שכנראה לא מתרשמים ממה שנכתב במדורי המוזיקה. הם היו שם - צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, גברים ונשים, מוכרים יותר ומפורסמים פחות. הלהקה, שבשירים הראשונים סבלה מעט מהסאונד וממטען חורג של התרגשות, הגיעה מוכנה ומהודקת מאד בעקבות סיבוב ההופעות האינטנסיבי בחו״ל.בבוקר הופעת ההשקה כבר לא נותרו כרטיסים פנויים. הקולקטיב בהופעה (צילום: ליאור כתר)לא ציניים, לא מתחזקים פאסון

אם כבר ראיתם אותם על הבמה, אתם יודעים שהקולקטיב תמיד מתחילים מעט מהוסס, אבל הרגליים והידיים מתייצבות מהר מספיק כדי להעלים את כל החריקות הקטנות. בשיר השני הבארבי כבר היה שלהם, בעודם מתרחקים מהיבשת המרכזית הם גילו את נפלאות האלקטרוניקה, והשכילו לשלב אותה בעדינות וברגישות אל תוך המוזיקה שלהם. כמות הזמן שבילה רועי רבינוביץ׳ מול הקלידים הייתה גדולה משמעותית מהזמן שבו נשף לתוך הסקסופון וזה יכול להעיד על התזוזה הסגנונית של ההרכב כולו.גם התיפוף של נדב לוזיה והבס של עמנואל סלונים קיבלו עדכון תוכנה ונתנו מסגרת קצב מצוינת לשלב החדש בחיי הלהקה. האמריקנה לא נעלמה לחלוטין, אבל כששיר הסיום הופך לקטע טראפ קשוח, מי בכלל זוכר אותה?

הקולקטיב לא נשמעים מכאן. הם לא ציניים ולא עסוקים בלתחזק פאסון כבד ומגושם. הם מודים בהתרגשות כמעט ילדותית לקהל עשר פעמים במהלך ההופעה. הם מעזים לאחל שקט ליושבים בשני צידי הגבול בזמן שמוזיקאים אחרים ממלאים פיהם מים. הם מתעקשים לאתגר את עצמם, לא לחפף או לעגל פינות, להיות מקצועיים ומקצוענים, לשחק עם הקהל ולחלק לו מקלות תאורה שקנו בעצמם בשוק לוינסקי, לחייך האחד לשני במהלך ההופעה וליהנות ממנה בזמן אמת, ומעל לכל - לשיר באנגלית. קנו בעצמם לקהל סטיקלייטים בשוק לוינסקי. הקולקטיב בהופעה (צילום: תומר אפלבאום)אולי הדבר הכי בולט היה לראות את הקהל שר עם הלהקה את השירים מהאלבום הקודם. בזמן שעבר מאז ששוחרר, שירים כמו Simon Says, Whiskey Eyes ו-A Better Man הפכו ללהיטים אמיתיים עבור הקהל הזה. בתחילת ספטמבר הם יערכו הופעה נוספת. לא מופרך להניח שעד אז יצטרפו למשפחת הקולקטיב עוד כלי נגינה מוזרים והשירים יקבלו עוד לישה קטנה שתפיח בהם חיים מחודשים. הקולקטיב בעיניי היא להקת ההופעות הטובה והמסקרנת ביותר בארץ (וגם הדיסק צריך להיות על המדף שלכם), אבל לכו תאמינו למבקרי מוזיקה.