אינפקציה בהופעה: ההצגה הכי טובה בעיר

הבארבי עלה על גדותיו אמש בזכות הופעת איחוד שזו לא בחירה - אלא חובה להיות בה. אינפקציה גרמה לקהל לצחוק בכל דקה פנויה ולהתענג על נוסטלגיה מטורפת ומרגשת

יוסי חלילי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי חלילי, עכבר העיר

יש הופעות שחייבים להיות בהן. הופעות כאלה שברור עוד לפני התו הראשון שמתנגן בהן שהולך להיות פיצוץ. כאלה שיוצרות סביבן תכונה ורחש שבועות קודם; שבכניסה לאולם בו הן מתקיימות יש תור ענק גדוש באנשים; שכבר בדרך אליהן מתקבלות לנייד הודעות מזרזות שממליצות להגיע מהר ״כי מפורק פה!״. הופעת האיחוד של אינפקציה שהתקיימה אמש בבארבי תל אביב היא אחת כזאת. » אינפקציה - כל הכתבות» אינפקציה בהופעה - כל הפרטים» גיא שמי מאינפקציה בראיון מיוחדאם נפל בחלקכם להיות בין ברי המזל שהצליחו לקנות כרטיס להופעה הזו, אתם בטח יודעים את כל זה גם מבלי שאכתוב. שכן שמונה שעות מרגע ההודעה על האיחוד המיוחל של אחת מלהקות הרוק היותר מקוריות ומעניינות שפעלו פה, כל הכרטיסים נמכרו. ההודעה על הוספת עוד שני מופעים בחודש הבא הניבה תוצאות דומות וגם המופעים הללו הוכרזו כסולד-אאוט תוך זמן קצר. בדומה לחברים מהבקסטריט בויז, גם באינפקציה לא חזו את ההתלהבות העצומה. בקבוצת הפייסבוק ״גם אני מוכן לשלם 100 שח ואף יותר לכרטיס להופעה עתידית של אינפקציה״ (שלעקשנות ולאמונה של חבריה יש חלק משמעותי באיחוד הזה), עדיין היו אתמול כמה אופטימיים שחיפשו כרטיס לקניה.כשהמגאפון מנסר את הלילה

להיות בהופעת האיחוד של אינפקציה זה לחזות בבארבי עולה על גדותיו ומלא באנשים שמחכים כבר לא מעט שנים לרגעים שמביא איתו הערב הזה. זה לגחך כשניר טרטר עולה לבמה עם כובע רחב שוליים ומשקפי שמש וכשגיא שמי מחליף את הפדחת החלקה שלו בפאה גדושת שיער. זה להתפעל משתי מערכות התופים שמאוישות על ידי רן יורגנסון ועומרי הנגבי, שני המתופפים של הלהקה לדורותיה, שמתחלקים ביניהם בתפקידים לאורך כל הערב ומנגנים זה לצד זה ולפעמים גם בצוותא, בתיאום יוצא מן הכלל. להיות בהופעת האיחוד של אינפקציה זה לדעת את כל המילים של כל השירים יחד עם כל האנשים מסביב, ואת תפקידי התופים, וגם את הריפים של הגיטרה ("וגיא בן שטרית גיטריסט חרא!"). זה לשמוע גיבובי מילים חסרות משמעות שמתחברות לרצף הגיוני, או להזיז את הראש בקצב ולקפוץ בכל פזמון שני.

לא ויתרו על אף חלק בשואו. אינפקציה בהופעה (צילום: Gaya music Photos)

להיות בהופעת האיחוד של אינפקציה זה לכאוב את הכאב של שוקי ולהזדהות עם נקרופיל, ולרצות להיות טבח ברשת מסעדות דגים ולהבין שלא באמת ככה מפנקים. זה לצרוח ״אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה״ למרות שכל החיים גרת בתל אביב או לשיר גבוה ״יהלי סובול״ במקהלה עם עוד מאות אנשים שאתה לא מכיר. להיות בהופעת האיחוד של אינפקציה זה להסתכל ממרחק ביטחון על החבר׳ה בקדמת הבמה עושים פוגו ב״קיפוד קרח״ (ובעוד הרבה קטעים אחרים) ולהיזכר שפעם היית צעיר, או להבחין בכרס של ניר טרטר מבצבצת ולהבין שכמוהו בדיוק גם אתה כבר לא לובש רק סמול ומדיום. לא נעים להיות זקן. עולם שלם בחוץ. אינפקציה בהופעה (צילום: Gaya music Photos)

להיות בהופעת האיחוד של אינפקציה זה לצחוק בקול מהשטויות של טרטר בכל דקה פנויה וגם להתרגש איתו באמת כשהוא מסמן לב גדול לקהל. זה לחזות בהדרן מטורף שמתחיל עם פסנתר בלבד ובהדרגה הופך להופעת סטנד-אפ שכוללת גם מגאפון, כינור וביצוע מלא זיופים ל״ירושלים של זהב״. זה להתפתל מהפארודיה המזרחית של ״יונתן הקטן״ על מקצב שלושה רבעים ואז לתת בכפיים עם אחרון הרוקדים ב״בקבוק עלי״. להיות בהופעת האיחוד של אינפקציה זה לשמוע את ״השפן הקטן שכח לסגור הדלת״ על הלחן של ״בשנה הבאה נשב על המרפסת״ ולחשוב שזה דווקא מתאים. זה להבין שוב למה לאלבום השני שלהם קוראים ״בכיף״. זה למחוא כפיים חזק ולרצות שזה לא יגמר. להיות בהופעת האיחוד של אינפקציה זו לא באמת בחירה. יש הופעות שחייבים להיות בהן.למחוא כפיים חזק ולרצות שזה לא יגמר. אינפקציה בהופעה (צילום: Gaya music Photos)