ליאור שרעבי, עכבר העיר

במשך שנים רבות רותם כהן (34) נטש את חלום ילדותו להיות זמר. חוסר ביטחון, פחד קהל וחרדות קיומיות מנעו ממנו להופיע עם חומרים שכתב והלחין. אז הוא עבד מאחורי הקלעים, העביר את שיריו האישיים ביותר לזמרים המצליחים בארץ (אייל גולן, שלומי שבת, דנה ברגר ואחרים), והתפרנס מעבודות מזדמנות, למשל כמלהק ב"אח הגדול". בשנה החולפת, כהן סוף סוף אזר אומץ והחליט שהגיע הזמן לעמוד בקדמת הבמה. במאי האחרון הוא שחרר את אלבום הבכורה שלו ("אל העולם שלך") שזכה לשבחים, יצא לסיבוב הופעות ברחבי הארץ, קטף את התואר "פריצת השנה" במצעדי סיכום השנה בתחנות הרדיו המרכזיות, וקהל מעריציו רק גדל והלך. » פסטיבל הפסנתר - כל הפרטים

אמש (חמישי) כהן זכה לגושפנקא נוספת להצלחתו, כשהופיע בפסטיבל הפסנתר במוזיאון תל-אביב. כמקובל בפסטיבל, הייתה זו הופעה אקוסטית ואינטימית. "אתם כמעט בסלון שלי", אמר לקהל שמילא את האולם עד אפס מקום. בעיניים נוצצות הביט כהן בצלליות שמולו והתרגש עד דמעות; הוא בעצמו התקשה להאמין שלאחר שנים כה רבות, עכשיו תורו להצליח בגדול. קיטש שברוב הזמן עובד

את ההופעה הוא פתח בחשש טבעי עם שתי בלדות "מרגיש" ו"אני יודע". קולו רעד מעט וההתרגשות בלטה בפניו. לאחר מכן פנה לקהל ואמר: "אני לומד להכיר את עצמי מחדש, להסתגל לחיים אחרים, ואני חי עכשיו את מה שחלמתי 30 שנה". משם המשיך ל"מפריז ועד יפו", "בואי נדבר" ו"מקומות יפים" (שיר חדש מהאלבום הבא שעליו הוא עובד בימים אלה). השירים נשענו על בסיס בלדות צרפתיות אבל נוספו להם אלמנטים של מוזיקה ים-תיכונית ונגיעות לטיניות. לעיתים זה היה קיטשי, אך ברוב הזמן זה עבד היטב.

לאט לאט, באמצעות גישה מחבקת וחפה מגינונים, התכוונות למילים ומשמעותן, שימת דגש במקומות הנכונים ומחוות גוף, כהן נפתח יותר, השתחרר והתחיל להראות את יכולותיו כאמן. הוא ביצע את "כמעט שהתרגלתי" המצוין ואת "התחיל החום" הקצבי והקהל הצטרף ושר עמו בקול. לאחר מכן שב כהן לבלדות השקטות. רגע לפני שביצע את שני השירים שנתן לאייל גולן – "נגעת לי בלב" ו"כשאחר" (עליו זכה בפרס אקו"ם ב2012) – הוא פנה לקהל והזכיר שוב את דרך החתחתים שעבר עד שהגשים את ייעודו: "אני בטוח שכולם פה אנשים חולמים, אבל בדרך שלנו אנחנו נתקלים בהרבה תשובות שליליות: 'זה לא מתאים', 'זה לא אתה זה אני' וכדומה. אני למדתי שלכל דבר יש את הזמן הנכון שלו, לכל שיר יש כתובת, והמשכתי לצעוד בדרך עד שהגעתי לכאן". כהן ביצע את שני השירים בצורה מעוררת כבוד, לפרקים אף התעלה על גולן, אמנם לא מבחינה קולית, אך בהחלט בהגשה ובעיבוד המוצלח – סולו סקסופון ומעבר לספרדית בפזמון – שסחף את הקהל. התעלה על אייל גולן בהגשתו. רותם כהן (צילום: Gaya music photos)

בהמשך כהן אירח את דקלה לשני שירים – "ואם פרידה" ו"אנא בחיבק" (שמבצעת נסרין קדרי במקור) וזה היה החלק הפחות טוב בהופעה. למרות שהייתה דינמיקה וכימיה בין השניים, הביצועים עצמם לא התעלו לרמה גבוהה. לאחר מכן, כהן ביצע את "אל העולם שלך" – אחד הלהיטים הישראליים הגדולים של התקופה – ואת "גם אני", ללא ספק הביצוע הטוב ביותר בהופעה. לבסוף חתם עם "להסביר אותך" וזכה לתשואות רמות.

כהן הוא לא זמר גדול, אין לו קול מיוחד או מרגש בצורה יוצאת דופן, אולם הוא מודע לעצמו וליכולותיו, ובעיקר למגבלותיו. בעזרת כריזמה, כישרון ונוכחות בימתית חזקה הוא הצליח להאיר את השירים שלו מזווית מפתיעה וייחודית. וכך, העיבודים האקוסטיים שימשו מעטפת חמה ואותנטית לשירים שבאלבום נשמעים הרבה פחות טוב. הפקת המופע על ידי הקלידן, חבר הילדות והשכן מלוד, יוסי מור, הייתה מצוינת וביצועי האנפלאגד קיבלו ערך מוסף. ההופעה הזו הוכיחה כי כהן הוא יוצר מוכשר שלא מתחכם או מנסה להמציא את הגלגל מחדש. בפשטות ובישירות, מבלי להתנצל או להתחנף, הוא מביע רגש חשוף, כנות ורומנטיקה, תוך שילוב מוצלח של אלמנטים מסגנונות מוזיקליים שונים. חוסר הפוזה והיעדר הציניות בהופעתו הם שהופכים את המוזיקה שלו לכל-ישראלית, למיינסטרים בהתוות.