יהודית רביץ בפסטיבל הפסנתר: תהליך השימור לא צלח במלואו

זו לא היתה הופעה רעה, רחוק מכך. אבל הייתה חסרה שם היערכות אחרת של רביץ והלהקה על מנת להפוך אותה לחוויה בלתי רגילה

יוסי חלילי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי חלילי, עכבר העיר

יהודית רביץ נחשבת כבר שנים רבות לאחת מהיוצרות האהובות והמוערכות בארץ, ולא בכדי. ככותבת, מלחינה, מעבדת או מפיקה, היא חתומה על אינספור שירים ישראלים מצויינים, כאלה שכולם מכירים וששום פלייליסט ישראלי אינו שלם בלעדיהם. בין אם בימי זיכרון, ימים של שמחה וחג או סתם אחר צהריים שמשי ונעים – תמיד יהיה לפחות קטע אחד שלה שיתאים בול. הגיוון והרפרטואר המרשימים הללו הם לבטח חלק מהסיבות שהביאו אותה לפתוח את פסטיבל הפסנתר הנוכחי, בשני מופעים שנמכרו מראש. פסטיבל הפסנתר - כל הפרטים והמופעיםמכיוון שפסטיבל הפסנתר הוא כבר מזמן לא פסטיבל על טהרת הפסנתר בלבד, הצידוק הגיע הפעם בדמות חזרה של רביץ אל אלבומיה הראשונים, בביצועים אינטימיים משהו. אסף אמדורסקי הופקד על הניהול וההפקה המוזיקלית, והמטרה לדבריו הייתה לחזור אל ״הרוח ההיא, עם הסאונד העמוק והחם שהקליטו אז באולפני טריטון, עם העיבודים והנגנים המופלאים ההם״.

ובכל זאת, משהו היה חסר ובכן, הנגנים בהחלט היו שם. אבנר קנר, אלון הלל, ז׳אן פול זימבריס, מיקי שביב ושמוליק בודגוב שהשתתפו בהקלטות המקוריות היוו נבחרת מלווה של גלדיאטורים מוזיקליים. את הרוח והסאונד של פעם לעומת זאת, היה קצת יותר קשה להשיג. מעבר לעובדה שהתיאום בין חברי ההרכב ולעיתים גם זה עם רביץ לא היה מושלם, מוזיקה טובה היא לא בניין לשימור שניתן לשחזר במדויק. הרבה מהקסם שלה נוצר דווקא מפריטים ארעיים, חתיכות של פאזל שהתחברו נכון לזמן מסוים, והרכיבו משהו כמעט חד פעמי. הניסיון המאולץ משהו של אמדורסקי לשוות לקטעים נופך נוסטלגי היה יומרני מדי, וכך קיבלנו שירים יפים מפעם בביצוע עכשווי. לעיתים זה היה יפה ומעניין, לעיתים פחות. הפשטות והצניעות של רביץ בתוספת הקול הנעים והמלטף שלה שיפרו את המצב, רק שלא תמיד זה הספיק.שחזור הקסם הנוסטלגי דורש לא מעט אומץ. יהודית רביץ (צילום: Gaya music Photos)

זו לא היתה הופעה רעה. רחוק מכך. היא כללה יותר מדי שירים יפים מכדי להיות כזו. ״אהבה יומיומית״ ו״מילה טובה״ תמיד מזיזים משהו בלב, וגם ״שתיקת הים״ ו״מי לאהבה״ משמחים עם הבוסה והלטין-ג׳אז המלטפים ועם הרבה השראה מז׳ובים וז׳ואו ז׳ילברטו. שם טוב לוי (שיחד עם שמוליק בודגוב נתן לרביץ הזדמנות לשיר בתחילת דרכה ב״ששת״) הגיע להתארח עם חליל הצד שלו והיווה תוספת נהדרת לרצף ביצועים נפלא: ״בלילות הסתיו״,״סמבה ברגל שמאל״ ו״ענבלים״. היו גם להיטים של ממש כמו ״דרך המשי״,״לקחת את ידי בידך״, ו״ארבע לפנות בוקר״, וביצועים עירומים של רביץ והגיטרה ל״שיר ללא שם״ ו״ימים טובים״, ואחד קסום ומרגש באמת ל״סליחות״ שגם סיים את המופע וזיכה אותה בתשואות.

הניסיון לחזור אל העבר ולשחזר את הקסם הנוסטלגי שבא איתו בעסקת חבילה דורש לא מעט אומץ. יהודית רביץ הישירה אליו מבט ובעזרת החברים מסביב עשתה את כל הדרך חזרה להתחלה. מגיעות לה לא מעט מחמאות על כך. רק שהיה חסר שם קצת ״ריח דבק ואורן״ כמו שהבטיח שם המופע, ואולי גם איזו היערכות אחרת של רביץ והלהקה כדי להפוך את הערב הזה למשהו יוצא מן הכלל וליצור בו יותר רגעים שאפשר יהיה לקחת הביתה.כל הדרך חזרה להתחלה. יהודית רביץ (צילום: Gaya music photos)יהודית רביץ בפסטיבל הפסנתר, 5.11.2014, מוזיאון תל אביב