רותם אור בהופעה: המקום בו דיוק ובשורה מוזיקלית נפגשים

רותם אור השיקה את האי-פי שלה באולפן ההקלטות של אנובה עם הגשה כנה ולא מתאמצת שהוכיחה שהיא במקום הנכון

יוסי חלילי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי חלילי, עכבר העיר

״sometimes all I really need is a smaller crowd” שרה רותם אור ב-Whois, הקטע הרביעי באי-פי החדש שלה. אם להאמין למשפט הזה או לפחות להתייחס אליו כפשוטו, אזי שהופעת ההשקה של האלבומון הטרי אמש בתל אביב הביאה לה את מבוקשה. שבריריות החיים סיפקה את הרקע והנסיבות (אור מתמודדת עם מחלת הסרטן ובעקבות הליכים רפואיים אינטנסיביים לא זכתה להשיק את הופעתה כמתוכנן) להפיכת אולפן ההקלטות של ״אנובה״ לחלל הופעות אינטימי. כמות לא גדולה של חובבי מוזיקה שהזדרזו לרכוש כרטיס היוותה תפאורה מצוינת להופעה הזו, שהוכרזה כסולד-אאוט כמה ימים מראש. נדמה שאור, שפועלת כעת תחת השם Totemo, הייתה צריכה בדיוק את זה כדי להגיש באופן אופטימלי את אחד מאלבומי הפופ האלקטרוני היותר טובים שיצאו כאן לאחרונה.

רותם אור בהופעה - כל הפרטים

היא מתחילה ללא הקדמות עם שיר הנושא,"Heavy as my dreams", שחותך את הציפייה ומאפשר לשחרר אנחת רווחה. זה טוב. טוב מאוד. הקול המלטף של אור ממלא את החלל הטריפ-הופי שיוצרים רן יעקובוביץ (תופים אלקטרוניים) ודן קרפמן (קלידים) ולוקח אותי שנים אחורה, אל ההרפתקאות שלי עם מאסיב אטאק. עם הגשה כנה ולא מתאמצת נדמה שאור נמצאת במקום הנכון גם בהמשך. בזה אחר זה מגיעים שירי האי-פי כולו (לא לפי הסדר) ולמרות ההתרגשות המוצהרת, שגם מורגשת פה ושם בקול או בתזמון, התחושה היא שהנוכחות הקרובה והמצומצמת של הקהל מאפשרת לה להגיש את הקטעים במתכונתם המקורית, ללא צורך בהתאמות שעלולות לפגום במרקם ההפקתי העדין שלהם. "Time to shine" האקסטרה פופי מתכתב עם להיטים עכשוויים ומיישר קו עם שמות בינלאומיים מהז׳אנר disclosure) או xxyyxx למשל יכולים בקלות להוות השראה) וגם ביצוע מהודק של host, שזכה לפרוץ את מחסום הפלייליסט, ממשיך וממחיש את הכיוון: תחושה של כאן ועכשיו עם זיקה לא מבוטלת לפעם. הנזק נעשה – אין צורך לתקן.הפיה הטובה. רותם אור בהופעה (צילום: יובל אראל)

הדבר הבולט ביותר בערב הזה הוא היכולת של אור והחברים שלצידה להעביר את האולפן אל הביצוע החי. העובדה שאנו נמצאים במקום בו הוקלטו השירים מלכתחילה תורמת כאמור, ובכל זאת. ההפקה האדג׳ית של רועי אביטל והמסמוס המובנה בין רוך פופי לגרוב אלקטרוני (ולהיפך) שקיים תמיד ביצירה של אור ומקבל כאן משנה תוקף, הם לא משהו שקל לשחזר במדויק על במה, קטנה ואינטימית ככל שתהיה. צליחת המכשול הזה בצורה טובה, היא למעשה מעבר לבשורה המוזיקלית החגיגית, נקודת האור.

ההופעה מסתיימת עם בונוס – שני קטעים מאלבום הבכורה של אור. דווקא אז, בהשוואה שנעשית באופן כמעט אוטומטי, מתגלה ביתר שאת ההתקדמות המשמעותית בחומרים החדשים והסנכרון המובהק עם חזית הפופ האלקטרוני העולמי. בין אם במכוון ובין אם לאו, מספק האי-פי החדש הזה מסע מרתק בין מסדרונות האלקטרוניקה העדינה של ימינו. בהתייחס למתרחש כעת בחייה של אור, נראה שהוא משמש גם כסוג של מסע בזמן, מן המציאות ואליה. אם לשפוט לפי ההופעה אמש, זהו בהחלט הזמן שלה (ושל כולם) לזרוח.מסע מרתק בין מסדרונות האלקטרוניקה של ימינו. רותם אור בהופעה (צילום: יובל אראל)רותם אור בהופעה, 24 בדצמבר, אולפני אנובה