דרייק ודה ויקנד - הברווזים הצולעים של ההיפ-הופ

שני דיסקים חדשים של בני הדור החדש של ההיפ־הופ: דרייק הולך ומשתפר כראפר, אך מתקשה להחזיק לבד עניין לאורך דיסק שלם; דה ויקנד מאכזב ומפגין מיזוגניה חריפה אפילו יותר מהמקובל בראפ

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמוס הראל
עמוס הראל

כולם היו בניו של קניה וסט. הדור החדש של ההיפ־הופ חב חוב גדול בסגנון, באישיות שהוא מקרין, בפרובוקציות היזומות שלו, לכוכב הראפ הגדול של העשור האחרון. וסט פיתח דימוי ציבורי אחר, מנותק יחסית משורשי הגטו או מאספירציות המאפיה שבהם התהדרו הראפרים שאיישו את הפסגה לפניו. זו גבריות חדשה ושונה, יש שיאמרו פחות חד ממדית, מזו שאיפיינה כוכבים כמו הנוטוריוס ביג או טופאק שאקור בשנות ה-90. אי אפשר לדמיין את הצלחת הראפרים החדשים בלי הדרכים שסלל וסט לפניהם: פרנק אושן, כנראה המעניין והמקורי שביניהם; קנדריק לאמאר, אולי המוכשר בחבורה, ודרייק - הפופולרי ביותר ומי שחצה בקלות רבה יותר מכולם את המעבר למגרש הגדול של המיין־סטרים העולמי. באותה חבורה אפשר לשבץ עכשיו גם את מי שמופיע תחת הכינוי The Weeknd, זמר האר־אנד־בי הקנדי בעל השם המשונה אייבל טספיי.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ