האם המוזיקה של מיילי סיירוס מצדיקה את הפרובוקציה?

מיילי סיירוס נהפכה למשהו שמעניין לדבר עליו פתאום בזכות היכולת שלה להצביע על הצביעות של אמריקה ביחס לגילויי מיניות. אלא שהדיסק החדש שלה, “Bangerz”, נשמע לרוב שמרני למדי

משה קוטנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה קוטנר

לפני שמיילי סיירוס עלתה להופיע בטקס פרסי הווידיאו של אם־טי־וי היא אמרה “בוא נעשה היסטוריה”. משהו שהתגשם, אבל רק באופן חלקי כמו שהיא דימיינה. ההופעה שלה השפריצה מיניות, עוררה סערה והשיר הבא שהוציאה נהפך ללהיט הכי גדול שלה, הראשון שלה שהגיע לראש טבלת המכירות בארצות הברית. סיירוס, שגדלה כמו בריטני ספירס עם תדמית תמימה בערוץ של דיסני בתוכנית “האנה מונטנה”, הלכה בדרכה של קודמתה. בשלב שבו הדימוי הזה התחלף בפיצוץ מבוקר חלקית התחיל העניין האמיתי. ההופעה של סיירוס, בגומי בצבע גוף, כשמסביבה רקדניות שחורות, פוצצה דיון שכבר התחיל עוד לפני כן, על ניצול של תרבות שחורה ושימוש ברקדנים שחורים כאקססוריז, אבל בעיקר ביקורת על האופן שבו סיירוס הציגה את המיניות שלה. הקליפ לסינגל האחרון שלה, “Wrecking Ball”, שבו היא מלקקת פטיש בעירום, המשיך את אותו הקו. אחרי שסיפרה שהקליפ הושפע משינייד אוקונור, כתבה לה האחרונה “מכתב פתוח” ובו הזהירה אותה שלא תיהפך ל”זונה של תעשיית המוזיקה”. הזמרת אמנדה פאלמר ביקשה בתגובה מאוקונור, במכתב משלה, לא למנוע מסיירוס את האפשרות לבטא את עצמה כפי שהיא רוצה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ