מופע

להקת וייר בבארבי: התרגשות סוחפת מהולה בפידבקים מזמזמים

במובן אחד וייר היא עוד להקה משנות ה-70 או ה-80 שמופיעה לפני קהל שמצפה לחומרים שלה מהימים המוקדמים. אבל בהופעה אתמול היא הוכיחה שוב שהיא מסרבת להיכנס למשבצת של בידור נוסטלגי

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה קוטנר

בתחילת ההופעה של וייר ניגנה הלהקה את השיר השירDrill" ", שכשמו נשמע כמו חפירה עמוקה, מכנית והיפנוטית. כבר בשלב הזה אפשר היה לראות בבסיסט ההרכב גרהאם לואיס - שההצטרפות לווייר מנעה ממנו קריירה בתעשיית האופנה, ושנראה כמו רוקר נהג משאית ומנגן כאילו הוא יוצא למלחמה - את מנוע הגרוב הכוחני של הלהקה.

וייר, מהלהקות הבולטות בפאנק־רוק ובפוסט־פאנק הבריטי של סוף שנות ה-70 והלאה, שויכה לאגף האמנותי והקונספטואלי של תנועת הפאנק ועברה מאז ועד היום כמה גלים של פעילות. חלק נכבד משירי ההופעה של הלהקה נלקח מתוך הדיסק האחרון שלה, "Change Becomes Us", המבוסס על רעיונות לשירים להופעות חיות שפיתחה בסוף שנות ה-70. הדיסק, כמו ההופעה בבארבי, מציע גישה אחרת אל העבר המפואר של להקה מסוגה - השראה מהעבר אבל ללא נוסטלגיה או התמקדות בקלפים המנצחים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ