משה קוטנר

ההופעה של ה"בוקסטס" התחילה בהנחיות לקהל לצורך צילומי ההופעה לטלוויזיה. הקהל התבקש למחוא כף בהתלהבות, לשמע הוראות כמו “עכשיו ארוך יותר”. “למה באנו, היינו רואים בטלוויזיה”, רטן מישהו מאחור. אבל אז עלו ה"בוקסטס" והכל השתנה. לא טריוויאלי לראות בתיאטרון חולון להקה עם צליל שורט, שמחזיקה בקלות במות מרכזיות בפסטיבלים בריטיים, בהופעה שהיא מהודקת כמו שהיא סוחפת. אבל זה מה שקרה באותו ערב, והקהל - שלא היה ברובו הקהל של, נניח, “פסטיבל גלסטנברי”, אלא של "פסטיבל אשה" שבמסגרתו נערכה ההופעה - לא רק שרד בגבורה את צלילי הבאסים החופרים, אלא גם עמד בסוף ומחא כף בהתלהבות, הפעם בלי הוראות הכוונה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ