איך הפך כריס דה ברג את היכל התרבות לקציפה רוטטת

אם כריס דה ברג הרגיש אתמול בהיכל התרבות כמו מטיף אוונגליסטי נערץ, זה לא היה מקרי. אווירת דת־לא־דת היתה שזורה בהופעה שלו, והקהל נראה כאילו הוא משתוקק להידבק בקדושה

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה קוטנר

זה התחיל כבר בחוץ. המונים צבאו על קופות היכל התרבות וספסר הציע כרטיסים. התברר שיש יקום שבו כריס דה ברג הוא לא רק ההוא ששר את הסלואו־כיתה־ד’ “ליידי אין רד”, אלא סופרסטאר. אם חברי הקבוצה הראשונה עשויים לקבל עוויתות לזכר שירי סלואו כאלה, הקבוצה השנייה, שמילאה את היכל התרבות, יודעת יותר טוב מזה. היא יודעת ומכירה את עשרים אלבומי האולפן שהוציא הזמר והיוצר האירי מאז 1974, ואת הפאזות השונות בקריירה שלו - מהפולק, דרך הבלדות ולהיטי הפופ של האייטיז, ועד היום. היא יודעת לבקש מדה ברג שירים מהאלבום הלפני אחרון וכאלה משני אלבומים לפניו, ואז לשיר אותם אתו בליווי תנועות הקשה דמיוניות על תוף גדול. אנשי הקבוצה הזאת גם יודעים להיות הקהל המושלם למישהו כמו דה ברג, שמשתמש בכל טריק לא־שומעים־אתכם־חזק־יותר שיש בספר, והם מקבלים בתמורה להט ומסירות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ