המתיקות הפצועה של "בלה טאר" וההחמצה של תמר אפק

האלבום של "בלה טאר" מצליח ללכוד בצורה נפלאה את טבעם של זכרונות ילדות, ואילו תמר אפק 
מציגה שירים טובים אבל שירה רשלנית ■ האזינו לאלבומים

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

לא צריך לחכות עד השיר האחרון באלבום החדש של "בלה טאר" כדי לדעת ש"Pharaoh's Island" הוא אלבום נהדר. למעשה, אפשר לנחש את זה כבר בדקה הראשונה של השיר הראשון, כשהגיטרות, הבס, הטמבורין והקול המוכפל של זואי פולנסקי מתמזגים ויוצרים ערפילית מתכתית עדינה, שתמשיך לרחף מעל האלבום כולו בשינויי מרקם, צבע וכובד.

אבל השיר האחרון, שנקרא "כלה" (כמו "והיום איננו כלה"), הוא ההוכחה הניצחת לכך ש"האי של פרעה" הוא מקום מוזיקלי שכדאי מאוד להיות בו. 12 וחצי דקות נמשך השיר הזה — לא סתם נקרא ההרכב של פולנסקי על שמו של הבמאי ההונגרי חובב השוטים האינסופיים — וכשהן מסתיימות, במקום לשחרר אנחת רווחה, אתה רוצה שהשיר יימשך. המחמאה המושלמת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ