העידון של "בלאק קיז" פוגש את הכאוס של "וייט לאנג"

אם "בלאק קיז" יצרו באלבומם החדש מוזיקה מושלמת 
לקבלות פנים מעוצבות, "וייט לאנג" הן הפאנקיסטיות 
שמתפרצות אליה, נתלות על השנדליר ועושות בלגן

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה קוטנר

"בלאק קיז", של דן אורבך והמתופף פטריק קארני, לא רק נהפכו בשנים האחרונות ללהקת איצטדיונים, אלא גם ליישות של אסתטיקה מוזיקלית שמתפשטת הרבה מעבר לעצמה. אורבך הפיק את הדיסק שובר הקופות של לנה דל ריי שיצא בתחילת החודש, וגם את הדיסקים של בומבינו ודר. ג׳ון, שקיבלו כולם מהריוורב ואווירת הרטרו של "בלאק קיז". גם בדיסק האחרון של "ארקטיק מאנקיז", שהוקלט אחרי מסע ההופעות המשותף של שתי הלהקות, ההשפעה של "בלאק קיז" הורגשה מאוד, ועכשיו החדש של "בלאק קיז" נשמע כמעט כמו ההמשך לאחרון של ה"מאנקיז". כל זה בנוסף ללהיט הענק מהאלבום האחרון שלהם, "Lonely Boy”, שחשף אותם לקהל רחב בהרבה מגבולות הז׳אנר שהתחילו בו. אבל במובן מסוים, ככל שהצליל של "בלאק קיז" תפח והתפשט לכל עבר, הם נשמעים פחות מובחנים, והדיסק החדש נשמע איפשהו באמצע בין ההשפעות שלהם על אחרים לבין אלה שהם עצמם מושפעים מהם, כלומר בין "ארקטיק מאנקיז" לטי.רקס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ