החדש של בילי איידול: מוחצן, מופרך ומענג

אלבום הקאמבק של בילי איידול, "מלכי ומלכות האנדרגראונד", הוא כל מה שיכולתם לדמיין מאלבום קאמבק של בילי איידול ואף יותר. אז מה אם הקשר שלו לאנדרגראונד ולתרבות הפאנק הוא לא יותר מנסיבתי

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

אלבום חדש לבילי איידול זה לא עניין של מה בכך. זהו האלבום הראשון שלו מאז 2005, שלישי מאז "סייברפאנק" הכושל מ-1993 שאחריו כמעט מת מאוברדוז, שלוש שנים אחרי שכמעט מת בתאונת אופנוע. איידול מהנדס פה וואחד קאמבק, וגייס לשירותיו את מפיק־העל טרבור הורן. האלבום מיישם את העצה של קרמבו ב"מבצע סבתא": "תתחיל הכי מהר שאתה יכול, ואז בהדרגה תגביר". שיר ראשון, "גלולה מרה". גיטרות ומצילות בסאונד התנעה מקדים, ואז שאגה של איידול שנכנסת לתוך מה שנשמע כמו זי־זי־טופ בשיא תהילת האייטיז שלהם. אנחנו מיד נזרקים לעולם שבו זה נורמטיבי דבר ראשון על הבוקר לעלות על אוכף סימולציה של פר ברודאו עם כובע קאובוי על הראש ומעט מאד בגדים. וואהו! אנחנו כולה 15 שניות מפתיחת האלבום, כן? הבית בונה את עצמו בגאונות אסטרטגית שלא נופלת מתכנון הפלישה לנורמנדי, וכשמגיע הפזמון אני מרגיש כמו כריש בורסה צעיר (מהאייטיז): קם בבוקר בחלוק ופותח במכה את הווילון לשני צדדים למבט מגובה מאה קומות על קו הרקיע הניו־יורקי ואומר לעצמי, היום אני מביא מכה. אני מרגיש כמו מתאגרף שעולה לזירה על רקע השיר, מטריף את עצמי, רוקד כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה, מעמיד את כל הקהל על הרגליים. אני מרגיש כמו זבל לבן שגר בטריילר בפאתי אוסטין, טקסס, שמסובב את כפתור הווליום עד הסוף ואומר לעצמו בתחושה של חיבור פנימי עמוק, עין סערה של תובנה, היום אני הולך לירות במנהל הטריילר פארק הבן־זונה בפרצוף עם קצוץ קנה. אני מרגיש כמו אופנוען מ"מלאכי הגיהינום", חורך את האספלט, רוחות הסנטה־אנה מצליפות בפניי. אני מרגיש כמו פעיל להב"ה בדרך לדפוק מכות לשמאלנים בכיכר הבימה. אני מרגיש רצון בלתי נשלט לפלוש לפולין. זה בילי איידול. מזכיר לכם את כל הדברים הגדולים מהחיים שתמיד חלמתם לעשות או להיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ