20 שנה אחרי "ביקיני"

הגרוב המדברי של חיים לרוז, היופי המוזיקלי של קרני פוסטל ורועי ירקוני

האלבום החדש של חיים לרוז מדגים איך אפשר לשזור יחד מוזיקה שורשית ועכשווית, אקוסטית ואלקטרונית, בלי ליפול למלכודת הפיוז'ן המתייפייף. והאי־פי החדש של קרני פוסטל, שותפתו לשעבר של לרוז בצמד "ביקיני", יפה במיוחד

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בן שלו
בן שלו

חיים לרוז התארח לפני כמה שבועות באולפן של 88 אף־אם, השמיע קטעים מתוך אלבומו החדש וגם ניגן כמה שירים יחד עם שותפו לעשיית האלבום, אלון אמאנו קמפינו. אחד השירים שהושמעו בגרסתם המוקלטת היה "חאלי מאלי", רצועה בשרנית וכבדת־ביט שזיעזעה בקטע מצוין את השלווה הלילית, ואחרי שהיא הסתיימה השדרנית פנתה אל לרוז ושאלה אותו: "אתה רוצה לדבר על המוזיקה או לנגן קטע אחר?" צחוק גדול השתחרר לשמע המלים האלה. מצאה את מי לשאול. ברור שלרוז ירצה לנגן. ספק אם יש עוד מוזיקאי ישראלי שמתקיים אצלו פער כל כך גדול בין הרצון לעשות מוזיקה לבין הצורך ללוות אותה בהסברים. מוזיקאים שעשו רבע ממה שלרוז עשה (בין השאר: הצמד "ביקיני", להקת "רעש", שיתוף פעולה צמוד עם ברי סחרוף במשך כמה שנים ואלבומים באזורי האלקטרוניקה והרגאיי) דיברו על עצמם פי ארבעה ממנו, וגם דאגו שיהיה להם ערך בוויקיפדיה, שאין ללרוז. בגיל 48 הוא כבר לא ישתנה. למרבה השמחה הוא מדבר במוזיקה, ומדבר טוב מאוד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ